הליקופטר מפזר כסף? חומר למחשבה על רקע משבר הקורונה

על רקע משבר הקורונה אפשר למשל, לשם המחשה, להעניק לכל תושב ולכל מי שמקור המחיה העיקרי שלו נמצא בישראל סכום חודשי השווה לשכר המינימום כיום – 5,300 ₪, למשך שלושה חודשים

ממשלות יודעות להתמודד עם מצבים כדוגמת זה שאנו חווים כיום בעיקר באמצעות מנגנונים ביורוקרטיים: הגדלת דמי אבטלה, הגדלת קצבאות קיום, סיוע לעסקים קטנים, דחיית תשלומי מסים וכיו"ב. זה מה שממשלת ישראל מציעה במסגרת חבילת סיוע בסך כ-90 מיליארד ₪.

תכנית הממשלה מעלה שתי בעיות: האחת היא בעיית הביצוע. דרכי טיפול ביורוקרטיות מצריכות זמן: מילוי טפסים, בדיקת זכאות וכיו"ב. היום, כשבועיים מאז הוכרזה התכנית, רבים למדו שאין בה מענה של ממש לצרכיהם ורבים נוספים למדו שהם לא צפויים לקבל דבר. אחרים, ביניהם בעלות/י עסקים חדשים וכאלה שעסקיהן/ם שאינם רשומים (תופעה נפוצה בקרב בעלות עסקים בדואיות בנגב, למשל) ואנשים חסרי מעמד, כמו הפליטים מאריתריאה וסודן, יודעים מראש שהתוכנית הממשלתית לא תסייע להם/ן.

הבעיה השנייה היא בעיית המימון. ממשלות מכירות שתי דרכי מימון עיקריות: מימון תקציבי והרחבה כמותית.

מימון תקציבי מיטיב עם משקי הבית, שכן הוא מזרים להם כסף. הוא יכול להיעשות באמצעות הרחבת הגירעון – או באמצעות העלאת מסים. כסף זה מגדיל את הצריכה, הצריכה המוגברת גורמת להרחבת הייצור וגלגלי המשק חוזרים להסתובב. בעיות? לדוגמא: כלכלנים מן הזרם המרכזי טוענים שגירעון גבוה פוגע באמינות הפיננסית של המדינה ובסופו של דבר הופך לנטל על הדורות הבאים.

אפשרות שנייה של מימון תקציבי היא העלאת מסים, שתיטול כסף ממשקי בית מבוססים ותעביר אותו למשקי בית של נפגעי המשבר הכלכלי. כלכלנים מן הזרם המרכזי מתנגדים לכך בטענה שמיסוי נוטל כסף דווקא מאלה המסוגלים להשקיע ולייצר מקומות עבודה; במלים אחרות, העלאת המיסוי עלולה לפגוע בהחזרת גלגלי המשק לפעולה.

הרחבה כמותית היא דרך להגדיל את היצע האשראי במשק. זאת, כאשר אמצעים רגילים להגדלת נזילות, כדוגמת הורדת הריבית במשק, אינם מספיקים. הבנק המרכזי קונה אגרות חוב מבנקים ומחברות ביטוח, ואלה מציעים את הכסף כאשראי לעסקים. הרחבה כמותית מיטיבה עם התאגידים הגדולים, שכן היא מעמידה לרשותם אשראי זול בתקווה שישקיעו אותו בייצור ויגבירו את התעסוקה – ובכך יניעו מחדש את גלגלי המשק. בעיות? לדוגמא, התאגידים עלולים להשתמש באשראי להשקעות פיננסיות במקום להשקעות יוצרות מקומות עבודה.

על רקע זה עולה ונשמע כיום רעיון הנתמך על ידי לא מעט מומחים: לשפוך כסף "מן האוויר" ישירות לידי התושבים. כסף שאפשר לשפוך למשק מבלי שיהיה צורך להחזיר אותו. ניתן לכך כינוי: "כסף מהליקופטרים" (Helicopter Money).

הראשון שטבע את המושג הוא הכלכלן הימני האמריקני מילטון פרידמן; אלא שפרידמן העלה את הרעיון במסגרת תרגיל מחשבתי ואילו היום מדובר בהצעת מעשית המועלית או נתמכת על ידי כלכלנים ידועים. למשל בן ברננקי, נגיד לשעבר של הבנק הפדרלי של ארצות הברית, אשר התבטא הן בשנת 2003 והן בשנת 2016 שבמקרה של משבר כלכלי חריף, ניתן לשקול צעד כזה. ברננקי לא לבד: כלכלנים אחרים שאמרו שצעד זה סביר שיישקל בעת משבר כלכלי חריף כוללים ווילם ביוטר, כלכלן ראשי בסיטיבנק; פרופסור ג'נט ילין, אף היא כיהנה כנגידה של הבנק הפדרלי של ארצות הברית; ולאחרונה – פרופסור ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב (הארץ, 23.3.2020).

בבסיס הרעיון מונחת העובדה שהכסף של ימינו הוא לא הכסף של פעם, שהיה עשוי מתכות יקרות כדוגמת זהב או כסף. הוא גם לא כסף מנייר – שטרות – המגובה על ידי רזרבות של זהב. (הדור הצעיר לא יודע שעד שנות ה-1970 החזיקה ארצות כמות של זהב – גיבוי לשטרות — במבצרים ממוגנים היטב, כדוגמת פורט נוקס האמריקני).

הכסף של ימינו אמנם נושא גם הוא צורה של שטרות — אלא שמאחורי השטרות של ימינו , המודפסים על ידי הבנק המרכזי, אין דבר, חוץ מאמון הציבור. (אגב, גם המתכות היקרות של פעם לא היה בהן דבר חוץ מן ההחלטה של בני אדם לייחס להן ערך).

משמע, הרעיון שמומחים לא מעטים מציעים — להדפיס כסף ולפזרו "מהליקופטרים" (בפועל, הפקדת צ'ק של הבנק המרכזי בחשבון הבנק שלנו) – אינו מופרך. זה אפשרי משום שהכסף הוא לא משהו הנחצב מן האדמה אלא מוצר רצוני של האדם.

לשם המחשה, אפשר להעניק לכל תושב ולכל מי שמקור המחיה העיקרי שלו נמצא בישראל סכום חודשי השווה לשכר המינימום כיום – 5,300 ₪, למשך שלושה חודשים. מי שסכום שכזה אינו משמעותי עבורו יוכל כמובן לתרום אותו לאחרים.

המדובר, כמובן, בפעולה חד-פעמית, צעד נדיר שניתן לנקוט בו רק במקרה של משבר כלכלי חריף. שאם לא כן, הכסף שיושלך מן ההליקופטר יאבד את הדבר העיקרי המעניק לו ערך, אמון הציבור – ועמו הערך הכלכלי שלו.

דבר נוסף: טוב היה לו צעד שכזה היה נעשה עבור כלל האנושות. למשל, על ידי הבנק העולמי. זאת, כדי למנוע תחרות בין-מדינתית, בנוסח "אם אתם הדפסתם 100 מיליארד, אנחנו נדפיס 110 מיליארד".

לצעד שכזה יהיו כמובן מתנגדים רבים. ביניהם בנקים מרכזיים של מדינות עשירות, שיתנגדו לפגיעה במונופול שלהם על העוצמה הפיננסית הבינלאומית.

"כסף מהליקופטר" יעזור הרבה יותר מתוכנית לתשלום דמי אבטלה ולהענקת הלוואות לעסקים. הוא לא דורש מילוי טפסים. הוא לא דורש בדיקות זכאות. ומעל לכל, לא צריך להחזיר אותו. הוא אינו הופך לחוב ממשלתי וגם לא לחוב של משקי הבית.

חומר למחשבה בימים של קורונה.