מאמר

כולם מדברים על יוקר המחיה, אולם אף אחד לא פועל להפחיתו

שלוש גישות מציעות פתרונות שונים להתמודדות עם יוקר המחיה אך בהיעדר מדיניות ממשלתית רחבה שמעמידה את רווחת האוכלוסיות הפגיעות במרכז, משפחות רבות בישראל נאלצות להתמודד עם יוקר המחיה ועם שכר שאינו מאפשר מחייה בכבוד.

הרבה דברים נאמרים על יוקר המחיה הגבוה בישראל, שבעת האחרונה ממשיך ועולה: אנשי אקדמיה, מכוני מחקר חברתיים וכלכליים, פוליטיקאים וכמובן עיתונאים. קריאה בדבריהם מגלה שלוש גישות שונות.

הגישה האחת, מודגמת בסקירה שהופיעה במכון הישראלי לדמוקרטיה תחת השם, "יוקר המחיה בישראל: מה המספרים מספרים?".[1] נקרא לגישה הזאת "האופטימית". היא שמה את הדגש על השיפור שחל ברמת החיים בישראל בשנים האחרונות וטוענת שהמצב לא כל כך גרוע: "שלא כמו התפיסה הרווחת בשיח הציבורי, עליית המחירים בישראל בעשור האחרון הייתה מתונה יחסית לממוצע OECD והעלייה בהכנסה הממוצעת של משקי הבית — בכל רמות ההכנסה – הייתה גבוהה הרבה מעליית המחירים והביאה לעלייה של ממש בכוח הקנייה וברמת החיים של האוכלוסייה בישראל."[2] המדד לשכר שאומץ כאן הוא השכר הממוצע למשרת שכיר.ה. אותה סקירה מדגישה את הממצא המראה שהפערים שהיו קיימים ברמת החיים בין ישראל לבין המדינות המפותחות בארגון ה-OECD הצטמצמו. יחד עם זאת, אותה סקירה כוללת הסתייגות חשובה אך לא מודגשת: בכמה מהתחומים רמת המחירים בישראל עדיין גבוהה.

הגישה השניה היא זאת המתוארת בחיבור מאת עידו לן, "יוקר המחיה בישראל: שכר נמוך או מחירים גבוהים?" אשר נכתב במסגרת פורום ארלוזורוב.[3]

ראשית, בניגוד לגישה "האופטימית", חיבור זה קובע כי יוקר המחיה בישראל הוא אכן גבוה; יתר על כן, הוא נובע משכר נמוך ולא ממחירים גבוהים. יש לציין שכאן מדד השכר הוא השכר הממוצע לשעה ולא השכר הממוצע למשרה, כי "השכר השעתי מודד כמה שעות צריך פלוני לעבוד על מנת לקנות כמות מסוימת של מוצרים."[4] נוסיף כי שיעור משמעותי מהעובדים והעובדות אינם מועסקים.ות במשרה מלאה (כ-25% בישראל לפי סקר כוח אדם לחודש אוקטובר 2023)[5]. הטענה היא כי למרות הצמיחה הכלכלית "המרשימה" של ישראל בשני העשורים האחרונים, כוח הקנייה של השכר נשחק בהשוואה בין-לאומית; ועוד: כוח הקנייה בישראל נמוך משהיה בתחילת המאה. לגבי צד ההוצאות של משקי הבית, שתי קטגוריות של מוצרים – דיור, חשמל ומים ומזון ומשקאות – "התייקרו מאד בהשוואה לממוצע בין ארצות OECD." ההוצאות הגבוהות האלה לא מתוארות כחריגות שוליות אלא כעיקר, כיוון שביחד הן מהוות יותר מ-50% מהפער בין מה שאנחנו הישראלים מוציאים מן הכיס ובין מה שמוצאים מן הכיס בארצות המפותחות ב-OECD. אני מעיזה להוסיף כי רוב הישראלים יסכימו שלא מדובר בהוצאות שוליות.

הגישה השלישית היא זאת המוכרת לקוראי.ות עיתון דה-מרקר[6], גישה המתמקדת במחירים ולא בשכר: דהיינו, ההוצאות עבור מזון ומשקאות. היא מתחברת לתחושה של ישראלים רבים, הרואים כיצד קניותיהם ברשתות השיווק של המזון מתייקרות מקנייה לקנייה. הדגש של דה-מרקר, הוא שיש עלייה ביוקר המחייה במקומותינו, והיא נובעת בעיקר מרדיפת בצע  של רשתות השיווק ושל חברות המזון והמשקאות, המעלות מחירים מעל ומעבר לשינויים בעלויות היצור וההפעלה, למעשה בעיקר – מ- SIMPLE GREED. ועוד: הממשלה הנוכחית לא עושה דבר כדי למנוע השתוללות מחירי המזון.

שלוש הגישות מציעות פתרונות שונים להתמודדות עם יוקר המחיה. הגישה "האופטימית" רואה בהפחתת הריכוזיות והגברת התחרות את המפתח לשיפור המצב הכלכלי. לעומתה, גישת השכר הנמוך מתמקדת בהעלאת שכר העובדים, שיפור פריון העבודה והרחבת ההשכלה כדרך לחיזוק כוח הקנייה של הציבור. גישת המחירים הגבוהים מדגישה את הצורך בהתערבות ממשלתית להגברת התחרותיות, במיוחד בתחומים כמו מזון ודיור, שנמצאים בלב ההוצאות של משקי הבית.

עם זאת, לא נראית כיום פעולה ממשית לקידום אף אחת מהגישות הללו. בהיעדר מדיניות ממשלתית רחבה שמעמידה את רווחת האוכלוסיות הפגיעות במרכז, משפחות רבות בישראל נאלצות להתמודד עם יוקר המחיה ועם שכר שאינו מאפשר מחייה בכבוד.

קישורים והפניות:
[2]  שם, עמי 59.
[4]  שם. עמי 18.
[5]  הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
[6]  לדוגמא: "בחו"ל קמעונאים סופגים חלק מהאינפלציה, בארץ הם מרוויחים יותר כשהמחירים עולים". ספולטר, סימי. 16.9.2024; "משופרסל לסופר פרשמרקט: המסע של מניות רשת הענק מתקרב למיצוי?" גביזון, יורם. 22.10.2024; "לא רק המלחמה או המחסור בעובדים: התרומה של האחים אמיר ליוקר המחיה". ספולטר, סימי. 20.11.2024; "חוות דעת של משרד הכלכלה: חברות ניצלו מצב חירום להעלאת מחירים". ספולטר, סימי. 27.11.2024.