מחקר של מרכז אדוה ביוזמת נעמת עוקב אחר מסלול החיים של נשים בישראל – מהכניסה לשוק העבודה ועד גיל הזקנה – ומציג את מנגנוני השעתוק, ההדרה וההתשה המובילים לעוני מתמשך, במיוחד בקרב קבוצות מוחלשות.
בשנות ה-1990 פרסם ארגון נעמת מחקר מקיף על מצבן הכלכלי של נשים בישראל, שהתמקד בעיקר בנשים החיות בעוני. המחקר הצביע על אי-שוויון מגדרי עמוק: פערי שכר, הבדלים בין משקי בית בראשות נשים בהשוואה למשקי בית בראשות גברים, שיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה, הכנסה נמוכה במיוחד של נשים חד הוריות, ייצוג גבוה לנשים בקרב מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה ומנגד, זכאות נמוכה לפנסיה. מסקנתו המרכזית של המחקר הייתה שנשים אינן רק נפגעות מאי שוויון כלכלי, אלא מתמודדות עם תנאים חברתיים ומוסדיים שמקשים על יציבות כלכלית, עצמאות וקידום אישי.
המחקר הנוכחי מבקש לשוב אל השאלות ההן, אך מבעד לעדשה עדכנית, כשלושה עשורים לאחר מכן. הוא מתמקד בהתהוותו של עוני לאורך שלבי החיים של נשים בישראל: מהכניסה לשוק העבודה, דרך זוגיות, הורות, גירושין, ועד לגיל הזקנה. הבדיקה נעשתה באמצעות עיבוד לנתוני סקרי ההכנסות וההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 1997 – 2021, סקירת ספרות מחקרית, וניתוח המדיניות הכלכלית והחברתית הרלוונטית, תוך התמקדות בקבוצות נשים החוות פגיעות כלכלית גבוהה במיוחד, בהן נשים ערביות, חרדיות, יוצאות אתיופיה, עולות מברית המועצות לשעבר, חד הוריות וקשישות.
הניתוח נערך על רקע מגמות סותרות: מצד אחד, יותר נשים בישראל רוכשות השכלה גבוהה ומשתתפות בשוק העבודה. מצד שני, תנאי ההעסקה נותרו שבריריים: תעסוקה קבלנית, משרות חלקיות, פערי שכר מתמשכים, פנסיה נמוכה ותלות בקצבאות.
המסמך מתאר את מאפייני העוני והאי-שוויון הכלכלי כיום במבט מגדרי, בוחן את המנגנונים המשעתקים אותם, ומציע כיווני מדיניות שמטרתם להתמודד עם עוני של נשים כתופעה מבנית – לא זמנית או שולית – הניתנת לשינוי באמצעות התערבות ציבורית רחבה ומתואמת.
ממצאים עיקריים מהמסמך:
- נשים בישראל משתלבות בשוק עבודה המבוסס עדיין על בידול מגדרי, אופקי ואנכי: ריכוז גבוה בעיסוקים נשיים דוגמת טיפול, הוראה ושירותים, המשלמים שכר נמוך וחלקם אינם מקנים קביעות או מסלולי קידום. הפערים מתקיימים גם בקרב נשים בעלות השכלה גבוהה.
- המעבר להורות מלווה בפגיעה ניכרת בהכנסות נשים, ירידה המכונה "קנס האימהות". נשים מפסיקות או מצמצמות את השתתפותן בשוק העבודה לאחר לידת הילד הראשון, ולעיתים גם בעקבות נישואין, כפי שנמצא בקרב נשים ערביות. פרמיית האבהות ממנה נהנים גברים מעמיקה את הפערים לאורך השנים.
- המחסור החמור במסגרות ציבוריות לגיל הרך, ובמיוחד במעונות יום מסובסדים, מגביל את האפשרות של נשים, ובפרט נשים בעוני, להשתלב בעבודה בשכר. השכר הנמוך ותנאי ההעסקה הקשים של המטפלות ומפעילות המשפחתונים ושל הסייעות לגיל הרך פוגעים גם בעובדות וגם באימהות התלויות בשירותים אלה.
- אימהות חד הוריות הן הקבוצה החשופה ביותר לעוני. למעלה מ-30% מהן חיות בעוני, שיעור הגבוה פי שניים מזה של נשים נשואות. רבות מהן מועסקות בהיקף מלא, אך שכרן הנמוך, היעדר גישה לדיור ציבורי והעומס הטיפולי מביאים לשחיקה מתמשכת.
- נשים בגיל זקנה נפגעות פעמיים: ראשית, בשל פערי שכר ופנסיה שהצטברו לאורך החיים, ושנית, בשל קצבת זקנה שאינה מוצמדת לשכר אלא למדד המחירים ואינה משקפת את יוקר המחיה. רק 38% מהנשים בגיל הפרישה מקבלות פנסיה תעסוקתית, והכנסתן הפנסיונית החציונית נמוכה משמעותית מזו של גברים.
- מערך הדיור הציבורי בישראל מצומצם מאוד, ואינו מספק מענה הולם לנשים בעוני. אימהות חד הוריות, נשים ערביות ונשים בזקנה כמעט ואינן נכללות בקריטריונים לזכאות, ונאלצות להסתמך על שוק שכירות יקר ולא יציב, תוך שחיקה כלכלית מתמשכת.
- מערכת הקצבאות, ובהן קצבת הבטחת הכנסה, מזונות וזקנה, אינה מבטיחה רמת חיים בסיסית. תנאי הזכאות, מנגנוני המיצוי והפערים בין הצרכים הקיימים לסכומי התמיכה – מייצרים תלות מתמשכת ללא מוצא. שיעורי המיצוי נמוכים במיוחד בקרב נשים חד הוריות, ערביות, יוצאות ברה"מ ואתיופיה.
- נשים בעוני חוות קושי ממשי במימוש זכויות בסיסיות. זאת עקב תהליכים בירוקרטיים סבוכים, חוסר נגישות לשירותים ציבוריים, ועומס נפשי הנובע מהשילוב בין טיפול מתמשך בילדים, עבודה לא יציבה, וחיים ללא רשת ביטחון.
- נשים רבות, במיוחד בענפי טיפול, ניקיון, סיעוד ושמירה, מועסקות במתכונות פוגעניות: שעתיות, קבלניות או כעובדות משפחתונים המוגדרות כעצמאיות, אף שתנאי העסקתן דומים לשכירות. הן אינן נהנות מהגנה חוקית מלאה או מייצוג מקצועי, מצב שפוגע ביציבות התעסוקתית, בשכר, וביכולת לממש זכויות בסיסיות.
- מגפת הקורונה ומלחמת ה-7 באוקטובר החריפו את מצבן של נשים בעוני. הן בשוק העבודה והן בהיבט של נגישות לשירותים ציבוריים. נשים רבות פוטרו או הוצאו לחל"ת, נאלצו לשאת בעול הטיפולי במלואו, ונפגעו כלכלית, בריאותית ונפשית, בלא שקיבלו מענה מספק מהמדינה.
- זרוע האכיפה במשרד העבודה מתקשה לאכוף את חוקי העבודה וההגנה על זכויות עובדים. תקציבה מוגבל, כוח האדם בה אינו מלא, ומדיניות האכיפה מתמקדת בהתראות במקום בהרתעה אפקטיבית. תוצאה זו מותירה נשים רבות חשופות להפרת זכויות מבלי שיוכלו לפעול למיגורה.
צפו בהקלטת הוובינר שנערך ב10.11.2025 להשקת המחקר:
