מאמר

אי-הביטחון התזונתי התרחב בעקבות הקורונה

המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל ממשיכה להזניח את הטיפול בעוני ודוחקת משפחות נוספות למצב של אי-ביטחון תזונתי

"השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול, זה ממש חרטא" אמר לאחרונה השר צחי הנגבי. על אף שמיהר להתנצל, המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל ממשיכה להזניח את הטיפול בעוני ודוחקת משפחות נוספות למצב של אי-ביטחון תזונתי.

אי-ביטחון תזונתי הוא מצב של קושי להגיע אל מזון, שאינו מגיע עד כדי רעב מסכן חיים, אבל מביא את מי שסובל ממנו לצמצם את מגוון המזונות שהוא צורך, לדלג על ארוחות וללכת לעיתים לישון בתחושת רעב. ההשלכות של אי-ביטחון תזונתי מתמשך הן פגיעה בבריאות הפיזית ובמצב הנפשי.

הנתונים הרשמיים המעודכנים ביותר אודות היקף אי-הביטחון התזונתי בישראל פורסמו בשנת 2018 על-ידי המוסד לביטוח לאומי. לפי נתונים אלו, בשנת 2016, 17.8% מהמשפחות בישראל חיו באי-ביטחון תזונתי, כאשר מחציתן (8.8%) סבלו מאי-ביטחון תזונתי חמור.

בעקבות משבר הקורונה, ניתן להעריך שמספרן של המשפחות הסובלות מאי-ביטחון תזונתי יגדל, וכי עומק אי הביטחון התזונתי יוחרף באופן משמעותי. לפי ארגון "לתת", מאז חודש מרץ 2020 מספר הבקשות לסיוע גדל כמעט פי 2- מדובר בעשרות אלפי משפחות שהגישו בקשות לקבלת סיוע ברכישת מזון. לפי הערכה של המועצה לביטחון תזונתי, מספר משקי הבית המצויים באי-ביטחון תזונתי עומד על 150 אלף לפחות.

המענה הישיר עבור משפחות הסובלות מחוסר ביטחון תזונתי הוזנח במשך שנים על-ידי המדינה, ואת מקומה תופסות עמותות מזון, ארגונים חברתיים וארגוני צדקה. בשנים האחרונות השתתפה המדינה במימון המיזם הלאומי לביטחון תזונתי המספק תלושי מזון לכ-11 אלף משפחות, אך עד היום לא שולב התקציב למיזם בבסיס תקציב משרד הרווחה. קואליציית ארגונים חברתיים בהובלת ארגון "מזון-תגובה יהודית לרעב" פנתה לאחרונה לשרי הממשלה בדרישה לשלב את מימון המיזם בבסיס התקציב ולהגדילו בהתאם לצורך הגובר כתוצאה מהעמקת העוני בימים אלה.

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, אי-ביטחון תזונתי קיים בשיעורים גבוהים יותר בקרב מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה, משפחות חד הוריות, נכים וכן בקרב משקי בית בחברה הערבית. מחקר הערכה של המיזם שנערך על ידי אגף המחקר של הביטוח הלאומי ב-2018 מציין כי כמחצית מהמשפחות המקבלות סיוע הן משפחות עובדות, וכי למיזם, במקומות בהם הוא פועל, תרומה לצמצום עומק העוני.

בשנים האחרונות המוסד לביטוח לאומי חוזר וממליץ על הגדלת קצבת הבטחת הכנסה וקצבאות קיום אחרות שלא עודכנו זמן רב. נזכיר כי ההוצאה החברתית על רשת הביטחון הסוציאלי בישראל היא מהנמוכות בקרב מדינות המערב. הפער בין ההוצאה הישירה על ביטחון סוציאלי בישראל כאחוז מהתוצר להוצאה הממוצעת בארצות ה-OECD (שעמדה בשנת 2017 על 20.2% אחוזי תוצר) עומד על כ-53 מיליארד ש"ח בשנה.

הגדלת ההוצאה ולו באחוז אחד, היתה מאפשרת להעלות באופן משמעותי את קצבאות הקיום, הנמוכות מאוד בישראל, ולצמצם את העוני ואת התופעה של אי-ביטחון תזונתי.

במצב בו אנו נמצאים כיום, כאשר האבטלה מכה קודם כל בבעלי ההכנסות הנמוכות ונוכח החשש ממשבר כלכלי מתמשך, יש צורך בהפניית תקציבים לשני האמצעים בו זמנית: הגדלת קצבאות הקיום לצד הרחבת המיזם לביטחון תזונתי.