מיסוי מאפשר למדינה לממן תשתיות חברתיות כולל שירותים ציבוריים – מערכת בריאות טובה, ביטחון סוציאלי, חינוך וטיפול בילדים ובמבוגרים. מיסוי הוגן הוא האמצעי שבאמצעותו יכולים יחידים וחברות לתרום את תרומתם היחסית לחברה ולכלכלה. באופן היסטורי חוקי מס הם מהכלים החשובים שיש בידי ממשלות לחלוקה מחדש של משאבים. בכלכלות רווחה, למיסוי תפקיד מרכזי בצמצום פערים כלכליים.

בישראל, הקושי לממן שירותים אלו על רקע שנים של מדיניות ניאו-ליברלית שדגלה במיסוי נמוך על יחידים וחברות, העמיק עוד יותר בתקופות הקורונה והמלחמה. כיוון שכך השירותים החברתיים בישראל מתוקצבים בחסר, הן ביחס לצרכים והן בהשוואה בינלאומית, וסובלים ממשבר מתמשך של מחסור בכוח אדם.

נקודת המוצא בניתוח מגדרי של מדיניות מס היא ההבנה כי מערכות מס, גם אם אינן כוללות סעיפים מפורשים העוסקים במגדר, משפיעות באופן שונה על נשים וגברים בשל המבנה הכלכלי-חברתי הקיים. נשים נוטות להיות בעלות הכנסות נמוכות יותר, לצבור פחות הון, ולהיות מועסקות באופן לא פורמלי ובמשרות חלקיות, זמניות, עונתיות או קבלניות בשיעורים גבוהים יותר מגברים. נשים אף מהוות רוב בקרב עובדי השירותים החברתיים – בהם השכר נמוך יחסית ועומס העבודה גדול, בין היתר בשל תת תקצוב. בנוסף, נשים נושאות בחלק גדול יותר של עבודת טיפול שלא בשכר (עבודות שקופות). לאור כל אלו, נשים נסמכות יותר מאשר גברים על שירותים ציבוריים והן פגיעות יותר לקיצוצים בשירותים אלו ולעליה ביוקר המחיה. כתוצאה, מדיניות מס שאינה מביאה בחשבון גורמים אלו, מנציחה בפועל או אף מרחיבה פערים קיימים.

למרות שרוב חוקי המס מנוסחים באופן שווה לגברים ולנשים, מערכות מס והחלטות תקציביות משפיעות באופן שונה על נשים וגברים בשל הנורמות והתפקידים החברתיים. בשנים האחרונות ארגונים בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית (IMF) וה-OECD מכירים בכך, וישנה הסכמה שלמדיניות מס תפקיד לא רק בקידום צמיחה ויעילות, אלא גם בקידום שוויון מגדרי על ידי הסרת הטיות מבניות שמשפיעות לרעה על נשים. אלא שעל אף פרסומם של ניתוחים מגדריים נקודתיים של הטבות מס בשנים האחרונות, חסרה בחינה שיטתית של מערכת המס הישראלית כולה במבט מגדרי.

מסמך זה מבקש לתרום למילוי פער זה. מטרת המסמך היא לסקור את מערכת המס בישראל מנקודת המבט של שוויון מגדרי ובאופן שהיא משפיעה על הכוח הכלכלי של נשים וגברים, לרבות מסים ישירים ועקיפים ותוך התייחסות – במידת האפשר – למיסוי על הון ומס חברות. במקרה של מס הכנסה על יחידים, יובא ניתוח אמפירי שנעשה לצורך מחקר זה המתייחס להשלכות הרפורמות במס שנערכו בשני העשורים האחרונים בישראל, על הפערים המגדריים בהכנסה. בסיכום מובאות המלצות לצמצום פערים מגדריים באמצעות מנגנוני המיסוי הקיימים בישראל.

כמה ממצאים מרכזיים מהמחקר:

• הפחתות המס שהונהגו בעשורים האחרונים היטיבו בעיקר עם גברים בעלי שכר גבוה –

בשני העשורים האחרונים (2002–2022) חלה ירידה בשיעורי המס הישיר, אלא שהמרוויחים העיקריים מהפחתות המיסים הם גברים ברמות שכר גבוהות. במהלך שני העשורים האחרונים, הרוויחו גברים ברמות שכר גבוהות מהפחתות המס כ-3,270 ₪ בממוצע לחודש, לעומת נשים ברמות שכר גבוהות (אך עם שכר נמוך יותר בממוצע) שהרוויחו כ-570 ₪ פחות, כ-2,700 ש"ח. חשוב לזכור כי חלקם של הגברים בקבוצת השכר הגבוה גבוה פי שניים מזה של הנשים.

ברמות השכר הבינוניות, הפער המגדרי כמובן קטן יותר – גברים הרוויחו כ-1,100 ₪ לחודש ונשים כ-950 ₪. עובדים ועובדות שמשתכרים שכר נמוך, הרוויחו מעט מאוד, אם בכלל, מהפחתות המיסים – בממוצע 144 ₪ ו-107 ₪ לחודש בהתאמה. גם כאן חשוב להזכיר ששיעורן של הנשים מקרב מקבלי שכר נמוך עומד על כ-65%.

• הטבות מס ליחידים מעמיקות פערים מגדריים –

הטבות כגון נקודות זיכוי בגין ילדים, הפקדות לקרנות השתלמות וזיכוי לתושבי אזורי פיתוח מוענקות דרך מערכת המס ומיטיבות בעיקר עם בעלי הכנסות גבוהות – רובם גברים. כך למשל נהנים גברים מ-64% מסך ההטבה להפקדות לקרנות השתלמות, ומ75% מסך ההטבה לתושבי אזורי פיתוח.

בפרט יש לשים לב לנקודות זיכוי המס בגין ילדים , שבעבר היו נחלתן של נשים בלבד והן הוענקו להן במטרה לעודד תעסוקה וכן על מנת לפצותן על הפגיעה בשכרן הנגרמת כתוצאה מהפסקות בתעסוקה בשל לידות. אלא שעל רקע המהלכים שנעשו בעשור וחצי האחרונים לתוספת והרחבת נקודות הזיכוי לילדים גם עבור אבות, כיום, בשנת 2025, חלקם של הגברים בסך ההטבה בגין נקודות זיכוי לילדים גדול מחלקן של הנשים, ועומד על 59% מסך סכום הגלום בהטבת המס בגין ילדים. על פי הניתוח של משרד האוצר, בשנת 2025 נשים נהנו מהטבה שנתית בשווי 5.65 מיליארד ש"ח, בהשוואה לגברים שנהנו מהטבה בשווי 8.05 מיליארד ₪. חשוב להדגיש כי הוספת נקודות זיכוי לגברים מגדילה אמנם את הכנסת המשפחה אך גם מגדילה את הפער הכלכלי בין גברים ונשים במשק הבית.

באופן כללי, נתוני מנהל הכנסות המדינה מראים כי בעוד שכ-48% מסך הגברים אינם מגיעים לסף המס, השיעור המקביל בקרב נשים מגיע לכ-68%. חישוב המציג את שיעור העובדים.ות שהכנסתם.ן אינה מאפשרת מיצוי הטבות המס לפי מגדר ומצב משפחתי מראה כי אף שחלק מהטבות המס מיועדות במיוחד למשפחות עם ילדים, נשים רבות אינן נהנות מהן בפועל בשל הכנסה נמוכה שאינה מגיעה לסף המס, וזאת בעיקר בקרב נשים חד הוריות ואימהות לילדים צעירים.

• בנוסף לניתוח ההשפעות המגדריות של מס ההכנסה, המסמך עוסק גם בהשלכות המגדריות של מיסים נוספים, ובהם המע"מ ומס חברות –

המע״מ פוגע במיוחד בנשים – משקלם הגבוה של מיסים עקיפים בישראל, ובראשם המע״מ (18%), מטיל נטל כבד יותר על משקי בית בעלי הכנסות נמוכות. נשים, המפנות חלק גדול יותר מהכנסתן לצריכת מוצרי יסוד כמו מזון, בריאות וחינוך, נושאות בנטל מס גבוה יותר באופן יחסי.

מיסוי הכנסות מהון ומיסוי הון צבור – כלכלניות פמיניסטיות טוענות כי מיסוי פרוגרסיבי על הון, ירושה ורווחי הון הוא כלי חיוני לצמצום פערים, שכן העושר מרוכז במידה רבה בידי גברים. בישראל, המיסוי הנמוך על הכנסות מהון ביחס למיסוי על הכנסות מעבודה מיטיב בעיקר עם גברים בעלי הכנסות גבוהות וגבוהות מאוד, אצלם מתרכזת מרבית ההכנסה מהון. להיעדרם של מנגנוני מיסוי עושר והון צבור גם השלכות מגדריות, על רקע העובדה כי על אף שהון נצבר בדרך כלל בידי משקי בית, מחקרים רבים בעולם במראים כי גברים מחזיקים בהון גבוה יותר מזה של נשים, עובדה המשפיעה הן על נשים שאינן במשק בית משותף עם גבר, והן על היווצרות יחסי כוח כלכליים בין גברים ונשים בתוך משקי הבית.

לסיכום, המחקר מדגיש כי מדיניות מס שאינה מביאה בחשבון את המבנה המגדרי של שוק העבודה ושל חלוקת ההכנסות, מנציחה ואף מרחיבה פערים קיימים. מנגד, מערכת מס פרוגרסיבית ורגישה למגדר יכולה להיות כלי מרכזי בצמצום אי־השוויון, בחיזוק השירותים החברתיים ובהבטחת עצמאות כלכלית לנשים.

המסמך מציע שורה של המלצות מדיניות, ובהן: העדפת מיסוי ישיר על פני מיסוי עקיף; העלאת מס ההכנסה במדרגות הגבוהות ויצירת מדרגה נוספת בקצה העליון; התאמת מענק העבודה כך שיינתן על בסיס הכנסה אישית ולא משפחתית; חיזוק המיסוי על הון ועל תאגידים; ובחינה שיטתית של השפעות מגדריות בכל שינוי במדיניות המס.