שוויון הוא לא רק ערך כלכלי-חברתי, הוא גם ערך תרבותי ופוליטי. דברים בעקבות ספרו של דרין מקמהון: "שוויון – תולדותיו של רעיון חמקמק".

תמונת אי־השוויון המצטיירת מהשיח הציבורי בישראל היא די ברורה ודי מוסכמת: בקווים גסים, האשכנזים למעלה, המזרחים מתחתם והערבים מתחת למזרחים. איך זה קרה? המסמך מספק רקע היסטורי להתהוות תמונת אי-השוויון וההיררכיה המעמדית בישראל ועומד על השינויים שהתרחשו בתמונה זו בשנים האחרונות

הערות על הצעת ראש הממשלה נתניהו לתיקון חוק "הקרן לאזרחי ישראל"

הדו"ח השנתי של מרכז אדוה מעלה תמונה של חברה שקצוותיה מכים שורשים עמוקים והולכים ומתרחקים זה מזה: קצה עליון הנהנה מעושר פיננסי, היי-טקיסטי ונדל"ני וממדיניות מיסוי נוחה; וקצה תחתון אשר כבר בשלב מוקדם של החיים מוצא עצמו במסלול שבו נחסם הסיכוי לשדרוג רמת החיים ולשיפור רמות ההכנסה והעושר

אם אנו רוצים במערכת שירותים מדינתיים חזקה, נדיבה ושוויונית יותר, אנו צריכים להעניק למדינה מימון גבוה יותר

העושר, הנתפס בדרך כלל כעניין אישי ופרטי ביותר, מרגע שהוא חוצה רף מסוים, הוא הופך להיות סוגייה ציבורית

הדו"ח השנתי של מרכז אדוה | בשעה שבמורדות הפירמידה נאלצו מיליונים להסתפק בדמי אבטלה זעומים, במענקים אקראיים או בנגיסה בחסכונות המשפחתיים, במעלה הפירמידה המשיכו רבים לקבל את שכרם המלא, שהיה גבוה ממילא ובמקרים רבים אף המשיך לעלות. ובפסגת הפירמידה, עשירי הארץ המשיכו ליהנות מהכנסות הוניות בארץ ובחו"ל.

הדו"ח השנתי של מרכז אדוה | הנתונים המוצגים במסמך קוראים תיגר על הנחת היסוד בדבר היות יתרונותיה של "כלכלה המבוססת יותר ויותר על כוחות השוק" מובנים מאליהם | בדור האחרון הלכה והתהוותה שכבה של ישראלים עשירים מאוד, אשר משתמשים בעושרם להבטחת מעמדם

לרגל 1 במאי: הדו"ח השנתי של מרכז אדוה על חלוקת עוגת ההכנסה בין עובדים ומעסיקים, על מקבלי שכר גבוה ונמוך בישראל ועל מגמת ההתאגדות בשנים האחרונות

דו"ח לשנת 2012 על חלקם של העובדים והמעסיקים בעוגת ההכנסות הלאומית; ועל התפלגות השכר בקרב השכירים.