בעקבות האסון בירושלים, התעורר לרגע קצר הדיון במצב המסגרות לגיל הרך, והצעה חדשה פורסמה (בחדשות ערוץ 13) מטעם מרכז השלטון המקומי: לייבא סייעות מארצות המזרח, שיעברו הכשרה קצרה בישראל, במסגרת פיילוט ב-15 רשויות מקומיות. למרות העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך, מתוך תפיסה שיש למסגרות אלה ערך חינוכי, ההצעה משקפת את הגישה הארכאית לפיה המעונות והגנים הן מסגרות "בייביסיטר" שמטרתן העיקרית לשרת הורים עובדים. היא משתלבת במגמה הגוברת של ייבוא עובדים זרים לכל ענף משק בו חסרים עובדים, כך לאחרונה גם לרשתות השיווק.

כלומר, במקום לשפר את השכר ותנאי העבודה ברשתות השיווק הרווחיות מאד, וכמובן להגדיל את ההשקעה הציבורית במסגרות לגיל הרך, וכך לספק תעסוקה הולמת לעובדות ישראליות, בוחרים בסחר בכוח אדם זול שאפילו אינו דובר את השפה. ועוד, מהניסיון שהצטבר בתחום הבניין, החקלאות וההסעדה, ענף אליו נכנסים עובדים זרים בהיקפים משמעותיים הופך תלוי בעובדים אלה, כאשר השכר ותנאי העבודה מתדרדרים, ניצול העובדים רווח ועובדים ישראלים נרתעים מלעבוד באותם משלחי יד.

ההשקעה הממשלתית בחינוך לגיל הרך בישראל נמוכה מאד בהשוואה בינלאומית ואינה מאפשרת חינוך ראוי לילדים ותנאי עבודה טובים למועסקות. חלקה של ההוצאה הממשלתית מתוך כלל ההוצאה לילד בגיל הרך עמדה בישראל על28% בלבד, לעומת 87% בנורווגיה.

מהשוואה בינלאומית שערך מבקר המדינה עולה כי שיעור המימון הציבורי למבגרות לגיל הרך נמוך מאד בישראל.  כך, כ-18% מכלל ההוצאות על מסגרות אלה (ציבוריות ופרטיות) לעומת ממוצע של כ-71% במדינות ה-OECD . (נתוני 2018/19). וזאת למרות ששיעור האימהות העובדות בישראל גבוה משמעותית בהשוואה לרב מדינות הארגון.

ועוד, ישנם פערים גדולים בשיעור הפעוטות השוהים במסגרות תקניות ומפוקחות בין יישובים ובין מגזרים. השיעור נמוך במיוחד ביישובים הערבים ובתוכם ביישובים הבדואים בנגב. כמו כן, באופן אבסורדי, שיעור השוהים ביישובים מבוססים גדול משמעותית משיעורם ביישובים באשכולות הנמוכים והבינוניים.

משבר החינוך לגיל הרך הוא קודם כל משבר כוח אדם. לפי הערכות מרכז השלטון המקומי חסרות כ-3,000 סייעות לגיל הרך, ומידי חודש נסגרות לסירוגין עשרות מסגרות בשל מחסור בסייעות או גננות מחליפות. רשויות מבוססות מעסיקות סייעות מתקציביהן בעוד אחרות אינן מסוגלות לעשות זאת. כמו כן בשנת הלימודים 2024/25 נסגרו מעל 500 מעונות יום בשל מחסור בכוח אדם.

הסיבה המרכזית למחסור בסייעות הן תנאי העבודה הבלתי סבירים שלהן: שכרן נע סביב שכר המינימום ובמקרים רבים אינו משולם במלואו, היחס בין מספר נשות הצוות לפעוטות גבוה מאד ועל אף כוונות לצמצמו הדבר טרם נעשה. מדיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד בכנסת עולה כי שכר המטפלות בפועל מביא למחסור במטפלות בשוק ולזליגה שלהן לתפקידי סייעות בגני ילדים, שם התנאים טובים יותר. בנוסף, נמצא כי בשנת 2024 כ-80% מהסייעות לא קיבלו את השכר המיועד להן על פי התעריפים של משרד העבודה.  כלומר, מפעילי המסגרות מסיתים את תקציב השכר למטרות אחרות.

מטפלות המשפחתונים המוכרים מועסקות כשכירות על ידי רשתות ורשויות מקומיות אך מרביתן כעוסקות זעירות. מחקר שבחן לעומק את תנאי עבודתן עולה כי שולי הרווח שלהן נמוכים מאד ואינם מאפשרים הפרשות לתנאים סוציאליים. תעריף המטפלות במכרזים נקבע על סמך שעות פתיחת המשפחתון והוא אינו כולל עבודות הכנה, כגון ניקיון, בישול והכנת חומרים, אותן אסור למטפלות לעשות בזמן פעילות המעון. בנוסף הן סובלות מחוסר ודאות לגבי מספר התינוקות שישהו במשפחתון כל שנה.

שני צעדים נדרשים כדי לתקן את קריסת מערכת החינוך לגיל הרך: הפיכתה לציבורית ואוניברסלית כפי שנעשה בגילאי 6-3, ותקצוב שיאפשר תנאי העסקה הוגנים, הכשרה לכל הסייעות ויחס ראוי בין נשות צוות למספר הילדים בכל קבוצה.