מערכת הביטחון הסוציאלי מהווה את הכלי המרכזי באמצעותו ניתן להבטיח לאוכלוסייה שלאחר גיל  פרישה ביטחון כלכלי בסיסי. בישראל, רק שני שליש מההכנסות של מבוגרים המצויים בגיל הפרישה ומעלה, מקורן בקצבאות ובפנסיה. על כן, כ-22% לערך מן המבוגרים.ות בני.ות 65 ומעלה נאלצים להמשיך ולעבוד גם אחרי  גיל הפרישה.

הכנסה נמוכה היא תופעה נפוצה במיוחד בקרב משקי בית מבוגרים של יוצאי ברית המועצות לשעבר, עולים שלא צברו זכויות פנסיוניות, כמו גם יוצאי אתיופיה וערבים אשר הועסקו בשיעורים גבוהים יותר בענפים עם שכר נמוך.

במהלך מגפת הקורונה עלה מספר המבוגרים בני.ות 65 ומעלה החיים בעוני ב-10% לערך והגיע ב-2021 ל-212.3 אלף נשים וגברים. רוב המבוגרים העניים מתגוררים בעיירות פיתוח, ביישובים ערביים ובשכונות בהן מרוכזת אוכלוסייה חרדית. הביטוח הלאומי מדווח כי בשנת 2020 שיעור התרומה של קצבאות הזקנה לחילוץ מעוני עמד על 24.7%, בשנת 2021 שיעור זה ירד ל-23%.

כמו כן, מדד ג'יני לאי שוויון (מדד מקובל למדידת אי-שוויון בחלוקת ההכנסות בין משקי בית), גבוה יותר בקרב משקי בית שבהם יש גבר או אישה בגיל 65 ומעלה, לעומת כלל משקי הבית באוכלוסייה, וגבוה במיוחד בקרב משקי בית שבהם בודדים.ות בני.ות 65 ומעלה.

בשני העשורים האחרונים, קצבת הזקנה נשחקה ורוב חוקרי הרווחה תמימי דעים שיש להעלותה ולהצמיד אותה לשכר הממוצע – במיוחד לנוכח האינפלציה הגבוהה בשנה האחרונה (2022) שעמדה על 5.3%.

ויתור על ארוחה חמה

בשנת 2018, שיעור המבוגרים.ות בני.ות 65 ומעלה שוויתרו על ארוחה חמה בגלל קושי כלכלי עמד על-6.7%, בדומה לממוצע הארצי שעמד על 6.8%. במהלך מגיפת הקורונה, בשנת 2021, שיעור המוותרים על ארוחה חמה בגלל קושי כלכלי ירד ל-4.0% בקרב בני.ות 65 ומעלה ול-5.2% בקרב כלל האוכלוסייה. כאמור, ניתן לשער שהעזרה הממשלתית הממוקדת בחלוקת סלי מזון בתקופת הקורונה השפיעה לטובה בעניין זה.

יוקר המחייה ועליית חלקו של המזון בסל התצרוכת מכבידים על משקי הבית המבוגרים

בשנת 2018 שיעור ההוצאה על מזון (כולל ירקות ופירות) בקרב כלל משקי בית המבוגרים עמד על 16.5% מכלל ההוצאה לתצרוכת. הוצאה זו היתה גבוהה יותר במשקי בית של מבוגרים ערבים לעומת מבוגרים יהודים: 33.2% לעומת 15.7%, בהתאמה.

עיון בסקרי הוצאות משק הבית לשנים 2021-2019 מלמד כי שיעור ההוצאה על מזון בקרב כלל משקי הבית נמצא בעלייה, במיוחד בשנות מגפת הקורונה. ב-2021 שיעור זה הגיע ל-19% והוא שני אחרי ההוצאה על דיור. בשנה האחרונה סל הקניות של משקי הבית בישראל התייקר ב-7%. יוקר המחייה מקשה בעיקר על מבוגרים.ות הנעדרים.ות כל חסכון פנסיוני: בשנת 2019 למחצית ממשקי הבית בגיל הפרישה ומעלה לא היה כל חיסכון פנסיוני מלבד קצבת הזקנה. החשש הוא שעליות המחירים הללו יובילו רבים מהם אל מתחת לקו העוני ולא יאפשרו להם תזונה ראויה.

פערים בהכנסה מובילים לפערים בהוצאה על מזון

מבוגרים בני.ות 65 ומעלה המצויים בעשירונים הנמוכים צורכים פחות מזון ממבוגרים אחרים המצויים בעשירונים העליונים. קיים חשש ממשי, שבני.ות 65 ומעלה המצויים בעשירונים הנמוכים אינם יכולים לאפשר לעצמם רכישה של סל מזון בריא.

בשנת 2018, הצריכה החודשית הממוצעת על ירקות ופירות בכלל משקי הבית של מבוגרים יוצאי ברית המועצות לשעבר בני.ות 65 ומעלה עמדה על 1.01 ק"ג. הצריכה של מבוגרים במשקי בית בחמישון העליון היתה גבוהה יותר ועמדה על 1.67 ק"ג למשק בית: צריכה זו היתה גבוהה יותר בשיעורים שבין 53% ועד 93% מהצריכה של מבוגרים בשאר החמישונים.

סיכום

פערים בהכנסה מובילים לפערים בהוצאה על מזון: קשישים המצויים בעשירונים הנמוכים צורכים פחות מזון מקשישים המצויים בעשירונים העליונים. קיים חשש שקשישים בעשירונים הנמוכים אינם יכולים לאפשר לעצמם רכישה של סל מזון בריא.

זאת ועוד, מאז משבר הקורונה יוקר המחייה בישראל כמו בשאר העולם מצוי במגמת עלייה. ראוי לתת את הדעת על כך כי בישראל, בדומה למדינות אחרות, מדד המחירים של האוכלוסייה הקשישה עולה מהר יותר מאשר מדד המחירים של האוכלוסייה הכללית. על כן, כוח הקנייה של הקשישים בשנה האחרונה, נשחק יותר מכל קבוצה אחרת באוכלוסייה. במילים אחרות, קצבת הזקנה בישראל כיום אינה מצליחה לתת מענה ליוקר המחייה.

אנו ממליצים על העלאת קצבת הזיקנה ולהצמיד אותה לשכר הממוצע במשק, כדי לאפשר לקשישים בישראל קיום בכבוד ולמנוע מקרים של קשישים המצויים באי-ביטחון תזונתי. יצויין לעניין זה, שוועדת ששינסקי המליצה על העלאת קיצבת הזיקנה לרמה של שכר מינימום.