הדו"ח השנתי של מרכז אדוה לשנת 2016. פירות הצמיחה חלחלו וממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה

עד שיקום שרות מונע לילד באחריות המדינה, עדיף שמשרד הבריאות יפעיל את תחנות "טיפת חלב" בשכונות החדשות וביישובי הפריפריה

מבט מגדרי על מסמך עיקרי התקציב לשנים 2018-2017. המסמך מתייחס בעיקר לסעיפים שיש בהם בכדי להשפיע על מצבן הכלכלי של נשים כולל סוגיות של מיסוי, הכנסה בעת פרישה מעבודה, שירותים תומכים באימהות עובדות ושירותי תחבורה ודיור

מדוע הממשלה משקיעה מיליארדי שקלים בפיתוח תחבורה, אך אינה מגדירה ואינה מתקצבת פרויקטים לאומיים בתחום החינוך, הדיור או הבריאות? הערות מרכז אדוה על הצעת התקציב 2018-2017

מדוע על אף כל ההבטחות וההצהרות, נכשלות ממשלות ישראל בזו אחר זו בפתרון מקיף למשבר הדיור?

בבואנו לרענן את החזון ואת הפוליטיקה הסוציאל-דמוקרטיים עלינו לפרוץ אל מעבר לגבולותיו של החזון מתחילת המאה ה-20 המתמקד בהבטחת צמיחה, תעסוקה ורווחה

מדיניות לצמצום פערי שכר מגדריים צריכה להביא בחשבון את מכלול הגורמים המשפיעים עליהם ולא יכולה להסתפק בעידוד נשים ללמוד מתמטיקה

מסמך זה נכתב כחלק מפרויקט משותף עם פורום ארגוני צעירות בישראל וקרן גנדיר. הרקע ליוזמה הם הקשיים באספקת והפעלת שירותי רווחה איכותיים שיתנו מענה לצרכים של צעירות, קשיים הנובעים משיטות ההתקשרות של משרד הרווחה ומאופן התקצוב של השירותים

קצבת הנכות מוגדרת כ"הכנסה מינימלית לקיום". אך מדוע על מקבלי קצבאות להסתפק במינימום? האם יש להענישם על כך שאינם יכולים לפרנס עצמם כראוי? את המושג "הכנסה מינימלית לקיום" יש להחליף במושג חדש – "הכנסה הוגנת לקיום"

ב-2015 שיעור הזכאים/יות לתעודת בגרות עמד על מעט למעלה ממחצית שכבת הגיל – 56%. היכן המחצית השנייה, אלה שלא השיגו תעודת בגרות?