תקציב המדינה לשנים 2024-2023, שאושר לא מזמן בכנסת, ממשיך מגמה ארוכת שנים של הוצאה גבוהה עבור הביטחון והכנסה נמוכה ממיסוי. אחת מההשלכות של שילוב ארוך-שנים זה היא: שירותים ציבוריים מצומצמים. כעת באה ההפיכה המשטרית, והזעזוע שהיא גורמת לכלכלת ישראל מאיים להקטין עוד יותר את צד ההכנסות בתקציב המדינה. המשמעות עלולה להיות צמצום נוסף של השירותים הציבוריים האוניברסליים – אלו שמיועדים לתושבי ותושבות המדינה כולם, ללא העדפה מגזרית.

ההוצאות התקציביות על בטחון מגיעות בישראל לכמעט חמישית מהתקציב כולו. שיעור ההוצאה על הבטחון בישראל מהתוצר המקומי הגולמי שלה צפוי להמשיך ולהיות גבוה ביותר בהשוואה בינלאומית. גם מבחינת מיסוי – אין חדש תחת השמש הישראלית, ונטל המס ממשיך להיות נמוך בהשוואה למדינות ה- OECD. כאילו לא די בכך, מנתונים ראשוניים שהצטברו משני הרבעונים האחרונים עולה שישנה ירידה בהשקעות בישראל, וירידה בגביית המיסים. השערה מושכלת של כלכלנים רבים היא, שהירידה קשורה בחלקה לפחות בחששות שמעוררת ההפיכה המשטרית בקרב משקיעים ובעלי הון.

התוצאה היא, כאמור, שירותים ציבוריים מדולדלים וברמה נמוכה, וחזרה לשיעורי התקצוב הנמוכים של שירותים אלה בימי טרום הקורונה. בעוד שב-OECD ההוצאה הציבורית האזרחית ירדה אחרי תקופת הקורונה לרמת ביניים – מתחת להוצאה בשנות הקורונה אך מעל להוצאה הממוצעת בתקופה שלפניה – בישראל המצב רק הוחמר. ההוצאה הממשלתית על שירותים ציבוריים חזרה לרמתה בשנת 2005.