מאמר

לא קצבת זקנה מינימאלית, אלא קצבה המאפשרת חיים בכבוד

הגדלת תוספת השלמת הכנסה לקצבת הזקנה שנקבעה במסגרת תקציב 2021-2022 היא מבורכת, אבל רחוקה מלאפשר חיים בכבוד. דרושה קצבת זקנה בגובה שכר המינימום

קווי הממשלה כוללים העלאה של קצבת הזקנה + השלמת הכנסה לסך של 3,710 ₪ לחודש ליחיד שטרם הגיע לגיל 70 (במקום 3,237 ש"ח היום). האם זאת סיבה למסיבה? לא ולא!

כידוע, שכר המינימום עומד כיום על 5,300 ₪ לחודש למשרה מלאה והוא אמור לעלות ל-6,000 ש"ח בשתי פעימות נוספות. אם כך, מדוע קצבת ה"מינימום" של אזרחים ותיקים, שרובם עמלו כל חייהם (ואם לא, אז לא כי לא רצו), נמוכה יותר מן "המינימום" לו זכאים של אזרחים שעדיין עמלים?

הנה כמה עובדות רקע:

כיום קצבת זקנה בסיסית מסתכמת ב-1,553 ₪. אזרחים ותיקים זכאים לתוספת אם עבדו שנים רבות יותר ואם דחו את קבלת הקצבה. כך יוצא שבפועל, הקצבה הממוצעת שמקבלים אזרחים ותיקים בישראל עומדת על 2,300 ₪ לחודש.

אזרחים ותיקים שהם חסרי הכנסות נוספות או רכוש בשווי הקבוע בחוק, זכאים לתוספת הנקראת "השלמת הכנסה"; תוספת זו מעלה את קצבת הזקנה הבסיסית לכדי 3,237 ש"ח לחודש עבור יחיד (כ-43% משכר המינימום) ול-5,117 ₪ לחודש עבור זוג.

נזכיר כי שכר המינימום הוא שכר של יחיד/ה. משמע, קצבת הזקנה בתוספת השלמת הכנסה לזוג מתקרבת בסך הכל לשכר מינימום של עובד/ת אחד/ת.

הממשלה הנוכחית מכירה בעובדה שסכומים אלה אינם מאפשרים חיים בכבוד ועל כן החליטו על העלאה. ההעלאה מבורכת – אלא שהיא רחוקה מלאפשר חיים בכבוד.

לא ברור מה הבסיס להעלאה שנקבעה. נזכיר כי אך לפני כשנתיים פורסם דו"ח ועדת ששינסקי, שדווקא כן בדקה וקבעה בסיס שכזה. למרבה הצער, ההעלאה המוצעת כיום מתעלמת מאותן המלצות (דו"ח המומחים של הפורום הכלכלי-חברתי של נשיאות המגזר העסקי, "מזדקנים בכבוד").

אמרנו למרבה הצער, שכן ועדת ששינסקי קבעה במפורש כי היא לא חיפשה אחר "המינימום הדרוש" לזקנים: הנה דברי הוועדה: "הוועדה סבורה כי מחייה בכבוד הינה האפשרות לקיים סל של הוצאות לאו דווקא מינימאליות [דגש במקור] הנדרשות לזקנה בכבוד, לכן אינה רואה ב"קו העוני" הידוע נקודת  מוצא ראוייה."

ובהמשך: "הזכות לקיום בכבוד כוללת זכויות נוספות [נוסף על הזכות לחיות מעל לקו העוני – ב.ס.] על אלה הבסיסיות, דוגמת הזכות לתרבות. כדי שיוכל האדם להתקיים בכבוד לא די שתהיה קורת גג מעל לראשו ופיסת לחם בצלחתו, אלא שעליו להיות מסוגל לפתח את עולמו הרוחני, לשמור על רמת בריאות נפשית וגופנית נאותה ולשמור ואף לפתח את יכולותיו."

ניסוחים אלה מבהירים ללא ספק כי חברי/ות ועדת ששינסקי ראו את הזקן והזקנה כבני אדם רגילים בעלי צרכים רגילים. גובה קצבת הזקנה שהציעה ועדה ששינסקי מבוסס על מודל הוצאות אשר פותח במינהל המחקר של המוסד לביטוח הלאומי. מודל זה, מצדו, מבוסס על נתונים של סקר הוצאות משקי הבית של הלכשה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס).

ועדת ששינסקי קבעה שקצבת הזקנה המאפשרת חיים בכבוד תסתכם (במחירי 2018) ב-4,668 ש"ח לחודש ליחיד ועל 7,780 ש"ח לחודש לזוג. והיא הציעה שני אופני עדכון חלופיים: (1) עדכון על פי סקר הוצאות משקי הבית של הלמ"ס, או (2) עדכון לפי השכר הממוצע במשק של המוסד לביטוח לאומי. סכומים אלה אינם כוללים סיוע בדיור לזקנים הזקוקים לו. עדכון לשנת 2020 — לפי השכר הממוצע משק: 4,680 ליחיד ו- 7,800 לזוג.

ההצעה של ועדת ששינסקי מייתרת את התוספת לקצבת זקנה בסיסית המכונה "השלמה הכנסה". השלמה זאת סובלת מאי מימוש משלל סיבות, ביניהן התנאים לקבלתה, כדוגמת ההגבלות על אזרחים ותיקים שהם בעלי רכוש לא מניב.

ועדת ששינסקי הציעה לממן את העלאת קצבת הזקנה באמצעות תוספת לדמי הביטוח הלאומי שמשלמים המעסיקים בגובה של 0.36% מהשכר (תוספת שתספק את מחצית הסכום הנדרש – 2.6 מיליארד ש"ח) ובאמצעות תוספת מתקציב במדינה (1.3 מיליארד ₪), שתועבר לקופה מיועדת במוסד לביטוח לאומי (הכל במחירי 2018).

ההצעה של ועדת ששינסקי מקרבת את ההכנסה של הזקן היחיד לשכר המינימום. ההצעה שלנו היא להרחיק לכת מעט יותר ולקבוע במפורש קצבת זקנה בגובה של שכר המינימום שתתעדכן במקביל לשכר המינימום. נכון, זה עדיין "מינימאלי", אבל זה יאפשר חיים בכבוד רב יותר למי שאין להם פנסיה תעסוקתית או רכוש. ומי שיש להם ייהנו מבסיס עצמאי מוצק יותר.