משק החשמל בישראל ניצב בפני אתגרי חוסן תשתיתי וביטחון אנרגטי משמעותיים. אתגרים אלו נובעים משילוב של תת-השקעה, שינוי מבני המתאפיין בהפרטה ומסחור, וירידה מדאיגה ברמת היתירות – הגיבוי בתשתיות שמאפשר שמירה על אמינות האספקה ושרידות המערכת. פגיעת הטיל הבליסטי האיראני במתקן חיוני של חברת החשמל באזור אשדוד, אשר הובילה לשיבושים באספקת חשמל לצרכנים באזור, ממחישה את הפגיעוּת המבנית של משק החשמל.

היסטוריה של תת-השקעה והזנחת תשתיות

בשנת 2018 יצאה לדרך רפורמה מבנית מקיפה במשק החשמל, שבמרכזה עמדו הפרטת תחנות כוח ופתיחת ייצור החשמל לתחרות. כבר בשנים שקדמו לרפורמה, נכנסו לתחום יצרנים פרטיים גדולים, וחברת החשמל הממשלתית, שנמנע ממנה להקים מתקני ייצור חדשים, פעלה תחת צמצום תקציבי שהשפיע על כלל ההשקעה הציבורית בענף. בתקופה זו סבלו במיוחד מקטעי ההולכה והחלוקה, שנותרו באחריות חברת החשמל, מתת-השקעה משמעותית. מצב זה הוביל לפגיעה מתמשכת בתחזוקה ובפיתוח של רשת החשמל, שתוצאותיה ניכרות עד היום.

מבקר המדינה התריע לאורך שנים על היעדר תכנית אב כוללת למשק החשמל ואי-קידום פיתוח מערך ייצור ואגירה. היעדר תכנון לטווח ארוך הקשה על פיתוח התשתיות הנדרשות, פגע בביטחון האנרגטי של המשק ובאמינות אספקת החשמל. תשתיות אלו אמורות לתת מענה במצבי קיצון – תקופות שבהן הביקוש  לחשמל גבוה במיוחד או שעלול להתרחש כשל במתקני ייצור ואספקה קריטיים. דוח מבקר המדינה מנובמבר 2024 חזר על אזהרות אלה והצביע על עיכובים אפשריים בהקמת יחידות ייצור ומתקני אגירה (היכולים לשמש כסוג של אמצעי גיבוי לייצור החשמל), שעלולים להוביל ל"פגיעה ברמת האמינות של אספקת החשמל" ולהתבטא ב"גידול משמעותי בשעות שבהן משק החשמל לא יוכל לספק את מלוא הביקוש".

הפרטת מקטע הייצור וירידה ברזרבת ההספק המותקן

מאז שנת 2018, תהליך ההפרטה הואץ באופן ניכר: תחנות קיימות נמכרו לחברות פרטיות, והחשמל, שנוהל עד אז כמוצר מפוקח ובמחירים קבועים, הפך לסחורה שנמכרת באופן יום יומי בבורסה ייעודית. כתוצאה מכך תמחור החשמל הסיטונאי עבר לשליטת הגופים הפרטיים, מצב ששינה את כללי המשחק. נתח הייצור של יצרנים פרטיים גדל באופן דרמטי, מ-16% בשנת 2014 ל-54% בשנת 2023. את מבנה המונופול הממשלתי החליפה שליטה עסקית בידי קבוצות בעלות פרטיות גדולות (כגון אדלטק, דליה אנרגיות, קיסטון, שיכון ובינוי, החברה לישראל וג'נריישן קפיטל), השולטות יחד ברוב הספק תחנות הכוח הגזיות. זאת ועוד, ככל שהתבססה שליטתם של היצרנים הפרטיים, כך עלו מחירי החשמל הנסחר, ואיתם רווחי התחנות הפרטיות, שמתגלגלים בסופו של דבר לחשבונות החשמל של הצרכנים.

המעבר לייצור פרטי, המונע משיקולי רווח קצר טווח, לא לווה בהבטחת כושר גיבוי מספק. במהלך תקופה זו הצטמצם מרווח הביטחון שנדרש כדי לענות על צריכת השיא במשק. התרשים שלהלן ממחיש זאת בעזרת בחינת רזרבת ההספק המותקן – היחס בין הספק החשמל הקונבנציונלי הזמין להפעלה (לא כולל אנרגיות מתחדשות שאינן יכולות להפיק חשמל "לפי פקודה") לבין שיא הצריכה בכל אחת מהשנים. ככל שהתוצאה מתקרבת ל-100%, כך הולך ומצטמצם אותו מרווח ביטחון שהכרחי ליתירות ותפקוד המערכת במצבי קיצון, שכן פוחתת היכולת להתמודד עם מחסור בייצור החשמל בזמנים של ביקוש גבוה וקשיים באספקה.

אחוז הספק קונבנציונלי מתוך שיא צריכה שנתי, 2014-2023

הגרף ממחיש ירידה דרמטית: בשנת 2014 עמד נתון זה על כ-137%, ובשנת 2023 הוא צנח לכ-115%. משמעות הדבר היא שמרווח הביטחון (ההפרש בין יכולת הייצור לבין הביקוש המרבי) הצטמצם מכ-37% לכ-15% בלבד בתוך פחות מעשור. ירידה זו מעידה על כך שתהליך הפרטת הייצור לא לווה בהבטחה מספקת של יתירות הכרחית למשק, וכי היצרנים הפרטיים, בהיותם גופים מוטי רווח, אינם מתומרצים להשקיע בעודפי כושר ייצור. הריכוזיות במקטע הייצור הפרטי מחריפה את המצב: כוח השוק של הגופים העסקיים הגדולים מאפשר להם להשפיע על תמחור החשמל לטובתם. המחירים הגבוהים שהם גובים תלויים ברמת היתירות הנמוכה, שכן זו מגבירה את התלות בייצור הפרטי לשם אספקת חשמל סדירה. כך נוצר מצב בו החברות הגדולות ממנפות את היתירות הנמוכה כדי להעלות מחירים. פיתוח תשתיות ייצור נוספות, שיוביל להגדלת היתירות, עומד בניגוד לאינטרס שלהן, שכן פיתוח כזה עשוי לסכן את יכולתן להמשיך ולנכס רווחים גבוהים מהמסחר בחשמל.

רשות החשמל אף פתחה בשימוע לבחינת חשד להפקעת מחירים מצד גופים פרטיים במסחר בחשמל. אך בהיעדר רצון לאתגר את מודל ההפרטה, נראה שידן של החברות תישאר על העליונה: האופציה הציבורית להשקעה במקטע הייצור נדחקת לקרן זווית, ואיתה האפשרות לאתגר את כוחם של הגופים הפרטיים ששולטים בהשקעות הפיתוח במקטע הייצור.

פגיעות ביטחונית מחריפה – היתירות יורדת מול האיומים העולים

שילוב של תת-השקעות מצטברות בתשתיות ההולכה והחלוקה, ירידה ברזרבת ההספק המותקן במקטע הייצור, וריכוז מרבית כושר הייצור של המשק במספר מצומצם של כעשרים אתרים, יוצר תמונת מצב מדאיגה. רמת הפיזור הגיאוגרפי הנמוכה בארץ, לצד יתירות מצומצמת, מגבירה את החשיפה של משק החשמל לאיומים ביטחוניים. רשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון תיארה את רמת ההיערכות של תשתיות החשמל כעקב האכילס של ישראל במערכה כוללת והדגישה כי המערכת חסרה חוסן אנרגטי, וכי הפגיעה בתשתיות עלולה לגבות מחיר מכלל הציבור.

הפגיעה האחרונה בתשתית חשמל חיונית באזור אשדוד, שנגרמה בשל פגיעת טיל בליסטי איראני, היא הדגמה עגומה ומעשית לחששות אלו. אירוע מסוג זה, המשבית חלקים קריטיים במתקן ייצור או הולכה, ממחיש את פוטנציאל הנזק במצב של יתירות נמוכה. פגיעה נקודתית עלולה להוביל להשפעות רוחב קשות, כולל הפסקות חשמל ממושכות, כאשר היכולת להזרים חשמל ממקורות חלופיים מצטמצמת משמעותית. ההשקעות הציבוריות שבוצעו בשנים האחרונות, גם אם עלו בחלק מהמקטעים לאחר הרפורמה, לא הספיקו כדי להכין את הרשת להתמודדות עם האיומים המתפתחים, ולא התמקדו בחיזוק כל החוליות החלשות לאורך שרשרת הייצור והאספקה.

הפרטת משק החשמל לוותה בהצהרות על הגברת יעילות כלכלית, אך הנתונים והאירועים האחרונים מעידים על מחיר כבד בהיבטי ביטחון אנרגטי. המעבר לייצור פרטי, יחד עם היעדר תכנית אב אסטרטגית מקיפה והירידה המתועדת ברזרבת ההספק המותקן, הפכו את משק החשמל הישראלי לפגיע משמעותית. אירועי ביטחון כגון פגיעת הטיל מדגישים כי הכפפת שיקולי התכנון לעקרונות השוק עומדת בסתירה למוכנות לעתות חירום ומצבי קיצון, מה שמחייב בחינה מחודשת של המודל הקיים והשקעה ציבורית דחופה בחיזוק היתירות והחוסן של המערכת.

// גרסא של מאמר זה פורסמה במקור באתר זמן ישראל