מסמך זה מבקש לאתגר את התפיסה לפיה דיור הוא בהכרח מוצר פרטי הנרכש בתנאי השוק על ידי מי שידו משגת, ולשרטט אופק למדיניות שבמסגרתה דיור יחדל להוות סחורה נדל"נית ובמקום זאת ייתפס כהשקעה ציבורית, בדומה לאופן שבו נתפסים חינוך ובריאות ציבוריים

בעוד ממשלת ישראל פותחת את גני הילדים, היא מתעלמת לחלוטין מן העובדה שמאות אלפי תלמידים מהמעמד הכלכלי הנמוך מנותקים ממפעל ההזנה – הארוחה היומית החמה שהיו מקבלים במוסדות החינוך עד לפרוץ המשבר

המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל ממשיכה להזניח את הטיפול בעוני ודוחקת משפחות נוספות למצב של אי-ביטחון תזונתי

מזה שנים שהעובדים והעובדות הסוציאליות בישראל סובלים/ות מעומס יתר וממחסור באמצעים למתן מענה הולם למצבי המצוקה בהם הם/ן נדרשים/ות לטפל

נתוני בנק ישראל מראים שמשפחות בעלות הכנסה נמוכה ממשיכות גם היום לסבול מנזקי משבר הקורונה

מחקר של הביטוח הלאומי מראה כי בעקבות משבר הקורונה שיעור העוני צפוי לעלות. קיצוצים בתקציבים החברתיים יחריפו את המצוקה עוד יותר

משבר הקורונה הוא מצב חירום שדורש השקעה נוספת של משאבים, חיזוק הגופים המטפלים בתופעת האלימות נגד נשים ומתן פתרונות דחופים אד-הוק. בינתיים, הוא חושף את אזלת היד של המדיניות עוד קודם, ומבליט את ההכרח לשנות ולתקן אותה גם לטובת "היום שאחרי"

קבוצת האוכלוסייה הפגיעה ביותר בישראל היא זו של הפליטים מאריתריאה וסודן. ומה קורה עכשיו, עם פרוץ מגפת הקורונה?

משבר הקורונה הוא הזדמנות להכיר במה שנראה כרגע כפעילות כלכלית חשובה ביותר – טיפול בבני/ות אדם

אם תוכנית הסיוע הממשלתית לא תתייחס לכך, יש חשש שביום שאחרי, כאשר העובדים יחזרו לעבודה, מספר המובטלים יצטמצם, אך שיעור העניים ועומק העוני – יגדלו הרבה יותר