מזה שנים שהעובדים והעובדות הסוציאליות בישראל סובלים/ות מעומס יתר וממחסור באמצעים למתן מענה הולם למצבי המצוקה בהם הם/ן נדרשים/ות לטפל

נתוני בנק ישראל מראים שמשפחות בעלות הכנסה נמוכה ממשיכות גם היום לסבול מנזקי משבר הקורונה

מחקר של הביטוח הלאומי מראה כי בעקבות משבר הקורונה שיעור העוני צפוי לעלות. קיצוצים בתקציבים החברתיים יחריפו את המצוקה עוד יותר

משבר הקורונה הוא מצב חירום שדורש השקעה נוספת של משאבים, חיזוק הגופים המטפלים בתופעת האלימות נגד נשים ומתן פתרונות דחופים אד-הוק. בינתיים, הוא חושף את אזלת היד של המדיניות עוד קודם, ומבליט את ההכרח לשנות ולתקן אותה גם לטובת "היום שאחרי"

קבוצת האוכלוסייה הפגיעה ביותר בישראל היא זו של הפליטים מאריתריאה וסודן. ומה קורה עכשיו, עם פרוץ מגפת הקורונה?

משבר הקורונה הוא הזדמנות להכיר במה שנראה כרגע כפעילות כלכלית חשובה ביותר – טיפול בבני/ות אדם

אם תוכנית הסיוע הממשלתית לא תתייחס לכך, יש חשש שביום שאחרי, כאשר העובדים יחזרו לעבודה, מספר המובטלים יצטמצם, אך שיעור העניים ועומק העוני – יגדלו הרבה יותר

מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה לה חושפים שמספר הישראלים הסובלים מחוסר יציבות בדיור גדול בהרבה, וכולל לא רק את אלה הסובלים מהעדר קורת גג, אלא גם את אלה שמקום מגוריהם נמצא בסיכון מתמיד בעקבות הקושי לעמוד בהוצאות הדיור השוטפות

הקורונה היא מחלה כל כך זולה עד שאפשר לחשוב שהיא משטחת את כל ההבדלים. את כל הפערים. אין מזרח ואין מערב, אין צפון ואין דרום, אין למעלה ולמטה. האמנם?

הדיון הציבורי בדו"ח העוני התמקד בהפניית אצבע מאשימה לכיוון העניים ובשאלת המדידה. השאלה החשובה יותר – מהם הגורמים לעוני ואיך מצמצמים אותו – נדחקה לשוליים. והתשובה עולה באופן ברור מהדו"ח: המדיניות הממשלתית אחראית על שיעור העוני הגבוה, והדרך לצמצמו היא השקעה ציבורית