בעידן של מלחמות מתמשכות, תקציב הביטחון הגבוה של ישראל מקבל עדיפות עליונה שנה אחר שנה, מצמצם את המשאבים לשירותים החברתיים ומרחיק את המדינה מסטנדרטים של ה-OECD. ללא שינוי, ישראל עלולה להתרחק עוד יותר מהשקעה חברתית ראויה.
המסמך דן בהשפעת תקציב הביטחון הגבוה של ישראל על השירותים החברתיים, תוך דגש על תקופה חדשה של מלחמות מתמשכות ללא סיום נראה לעין. למרות שישראל נחשבת למדינה מערבית עם כלכלה מפותחת, היא מפגרת אחרי מדינות ה-OECD בהשקעה החברתית, בעיקר בגלל העדיפות המתמשכת שניתנת לתקציב הביטחון בשל המצב הגיאופוליטי המורכב.
בשנת 2022, תקציב הביטחון עמד על 4.51% מהתמ"ג ו-12.2% מתקציב המדינה, שיעורים הגבוהים ביותר בין מדינות ה-OECD. כתוצאה מכך, ההוצאה הציבורית האזרחית עמדה על 32.9% מהתמ"ג בלבד, לעומת ממוצע של 42.2% במדינות ה-OECD. העדפה זו מצמצמת את המשאבים לשירותים חברתיים, כולל רווחה, בריאות וחינוך, ומקשה על ישראל להשתוות לסטנדרטים הבינלאומיים.
תחזיות להמשך מלחמות והוצאות ביטחון גבוהות עד שנת 2028, עם עלות של 250 מיליארד שקלים לפי הערכת בנק ישראל, מגבילות עוד יותר את ההשקעה בשירותים החברתיים, וזאת למרות המחסור החמור בכוח אדם ושכר נמוך במגזרים אלו. המצב הנוכחי מצמצם את סיכוייה של ישראל להשתפר במדדים החברתיים והכלכליים של ה-OECD, ומעצים את הדילמה בין צורכי הביטחון להשקעה בשירותים האזרחיים, דבר שעלול לפגוע בצמיחתה העתידית.