מהלך חד-צדדי של סיפוח שטחים פלסטיניים לישראל נושא בחובו סכנה של עימות ישראלי – פלסטיני. עימות שכזה עלול להחריף עוד את המשבר הכלכלי שבו מצויה ישראל ממילא עקב מגפת הקורונה, ממש כשם שהאינתיפאדה השנייה החריפה את משבר ההייטק העולמי של שנת 2000.

האינתיפאדה השנייה הייתה העימות המקיף הגדול האחרון עם הפלסטינים. היא גרמה לשפל כלכלי שבנק ישראל הגדירו כממושך ביותר בתולדות ישראל. נזכיר כי עקב השליטה הצבאית על הפלסטינים, ישראל חשופה מזה שנים לכפל משברים, הן כאלה החלים על כלל העולם והן כאלה החלים רק על ישראל. כפל המשברים יוצר מצב של רכבת הרים כלכלית.

משבר הקורונה מאיים על דירוג האשראי של ישראל, כשם שהוא מאיים על רוב הארצות. אולם במקרה שלנו, כוונת הסיפוח מוסיפה סיכון מיוחד, בדמותה של אי יציבות מדינית. "הייתם מקבלים דירוג אשראי יותר טוב אלמלא הסיכון הביטחוני", אמר נציג חברת דירוג האשראי S&P לפני שנתיים, במעמד העלאת הדירוג של ישראל ל-AA, הדירוג הגבוה אי פעם.

מיתון כלכלי מייצר אבטלה. ערב התפרצות הקורונה, שיעור האבטלה בישראל היה נמוך מאוד – 3.4%. שיעור זה הושג הודות לשנים של צמיחה, גם אם בשיעורים נמוכים. משבר הקורונה הקפיץ את שיעור דורשי העבודה לגבהים – למעלה ממיליון גברים ונשים בישראל מצאו עצמם ללא תעסוקה, אם כמובטלים ואם כמי שהוצאו לחל"ת. גם בתקופת המשבר הכלכלי של האינתיפאדה השנייה נסק שיעור האבטלה, אך היה זה בשיעור נמוך הרבה יותר – מעט יותר מ-10%. כבר היום מהססת ממשלת ישראל להאריך את התמיכה הנדרשת למובטלים. סכסוך אלים סביב סוגיית הסיפוח מבטיח שבמקום לתמוך בכלכלה ובאזרחים יופנו תקציבים נוספים לביטחון.

ועוד, ענף רגיש במיוחד לאי יציבות מדינית הוא ענף התיירות. במהלך האינתיפאדה השנייה, מספר התיירים הנכנסים ירד אל מתחת למיליון. מאז עלה מספר התיירים הנכנסים לישראל בהתמדה, והגיע בשנה שעברה, לפני משבר הקורונה, ל-4.6 מיליון תיירים בשנה. עדיין אין נתונים מעודכנים לשנה זו, אך ברור לכל שעל רקע צמצום הטיסות וההתגוננות מהקורונה, הנתון יהיה נמוך בהרבה. התאוששות ענף התיירות תצריך לא רק הצלחה בחזית הקורונה אלא גם שקט מדיני.

ועתה לזירה הבינלאומית: כידוע, האיחוד האירופי ומדינות כגון בריטניה שהן שותפות סחר מרכזיות של ישראל, מתנגדות לסיפוח חד צדדי. הנהגת ישראל נוטה לזלזל באיחוד האירופי, אך ראוי להזכיר: הנתח הגדול של הייצוא הישראלי ביותר מופנה לאירופה: ב-2019, 43%. בעשור האחרון חל גידול של 5% ביצוא למדינות האיחוד האירופי, בעוד שהיצוא לשותפת הסחר השנייה בגודלה, צפון אמריקה, ירד מ-37% בשנת 2009 ל-27% בשנת 2019.

בנוסף, סנקציות אירופיות מאיימות במיוחד על שיתוף הפעולה המדעי. דוגמא בולטת לכך היא תכנית "Horizon 2020", שהפכה לאחד ממנועי הצמיחה של תעשיית המו"פ הישראלית ושל המחקר הבסיסי במוסדות האקדמיים. ישראל אגב הצטרפה לתכנית על אף החרגת ההתנחלויות ממנה, פשוט כי לא יכלה לסרב. מלבד כסף מעניקה התכנית אפשרויות לשיתוף פעולה עם חברות ומוסדות מחקר אירופאיים וגם קשרים ישירים לשוק היעד האירופי לשיווק המוצרים והטכנולוגיות. מהלך של סיפוח עלול לאיים על מעמדם הבינלאומי של המדע והמחקר הישראליים ולהעמיד בסיכון את חלקה של ישראל בתכנית Horizon Europe המתגבשת בימים אלה.

לישראל יש הרבה מה להפסיד מהסיפוח. מצבם הכלכלי של הפלסטינים כמובן גרוע הרבה יותר והוחמר בעקבות משבר הקורונה. ישראלים רבים רוצים להניח כי במצב זה לא תהיה התנגדות משמעותית לצעד של סיפוח. אולם, הפלסטינים לא יכולים להרשות לעצמם לא להתנגד להעמקת הכיבוש. כמו כן, כפי שראינו במחאות הגדר ברצועת עזה ובימים אלה גם בארצות הברית, השילוב של ייאוש כלכלי ופוליטי, על רקע של עוני מתמשך, מתדלק מחאה ולא מונע אותה.

המחיר שהפלסטינים וגם אנחנו הישראלים נשלם בעקבות מהלך הסיפוח יהיה כבד מאוד. עדיין לא מאוחר לעצור את האיוולת והעוול.

// פורסם במקור בגלובס