ניתוח מפוכח של המגמות בימין הפוליטי מלמד שהמגמה הניאו-ליברלית היא הניתנת ביותר למיתון כיום. במובן זה, למרכז אדוה – שמקדם בעקביות תפיסת עולם סוציאל דמוקרטית – ישנו תפקיד חשוב
אז קמה ממשלה של ימין "מלא-מלא". איך נתמודד איתה? אנסה לתאר בקצרה מהן המגמות שהממשלה תנסה ככל הנראה לקדם, ואילו אפשרויות – מוגבלות ונקודתיות ככל שיהיו – יוותרו לשמאל לצורך קידום תפיסת עולמו.
לטעמי, ניתן לזהות שלוש מגמות בימין הפוליטי בישראל. האחת: התחזקות הלאומנות ושאיפה להרחבת השפעת הדת (היהודית-אורתודוקסית) על המרחב הציבורי, השנייה: שחיקת ערכים דמוקרטיים, גם בתחומי הקו הירוק, בשם עקרונות של "משילות", שלטון הרוב והמאבק באליטות; והשלישית: התחזקות עקרונות ניאו-ליברליים של שוק חופשי וצמצום השירותים החברתיים הניתנים על ידי המדינה.
שתי המגמות הראשונות מטרידות, ובצדק, את השמאל הליברלי. השמאל הסוציאל-דמוקרטי מוטרד, בנוסף, מן המגמה השלישית. אך הטקטיקה המתאימה להילחם בכל אחת מאותן מגמות עשויה להיות שונה, וכך גם ההיתכנות להצלחה. היערכות נכונה של השמאל צריכה לבחור, על כן, את הכלים והדרכים להגיב לכל אחד מהאיומים, לעיתים באמצעות יצירת קואליציות אד הוק וניצול הזדמנויות פוליטיות.
ניתוח מפוכח של המגמות הללו מלמד שהמגמה השלישית, הניאו-ליברלית, היא הניתנת ביותר למיתון כיום. מסיבות סקטוריאליות, הפוליטיקאים החרדים – שמהווים כוח פוליטי משמעותי בקואליציה המתגבשת – מתנגדים לקיצוץ בשירותים החברתיים. אמנם חלק מהשירותים – כמו החינוך, ובהיבטים מסויימים גם הדיור והתחבורה הציבורית – ניתנים כבר באופן מופרד לקבוצות שונות באוכלוסיה, כך שדרעי וגולדקנופף יכולים לדאוג לסבסוד דיפרנציאלי של השירותים, שייטיב רק או במיוחד עם חלקי האוכלוסיה שמצביעים להם; אך שירותים אחרים – הבריאות, למשל – ניתנים עדיין בישראל באופן (כמעט) אוניברסלי, כך ששמירה על המימון הממשלתי ואף הגדלתו עשויים להיטיב עם כלל האוכלוסיה. בנושא זה, אם כן, פעילי השמאל הסוציאל-דמוקרטי יידרשו לתקוע טריז בין הפוליטיקאים הימנים חסידי פורום קהלת לבין החרדים וחלק מחברי הכנסת מן הליכוד, שמבינים את השלכות "השוק החופשי" על רבים ממצביעי הימין עצמם, ובד בבד להילחם כנגד מתן שירותים ומתיחת רשת בטחון סוציאלי באופן סקטוריאלי, כלומר: עבור חרדים ומתנחלים בלבד.
באופן דומה, במסגרת המגמה הניאו-ליברלית, קוראים חלקים נרחבים בליכוד ובמחנה היהודי (כמו גם בישראל ביתנו וביש עתיד) להגביל את כוחם של ארגוני העובדים. הצעות חוק שונות, שנועדו להקשות על הכרה בארגון עובדים כ"יציג", לדלדל את מקורות ההכנסה של ארגוני העובדים ולצמצם את זכות השביתה הוגשו בשם חברי כנסת מכל אחת ממפלגות אלה, ונכנסו לחלק מהמצעים שלהן. אך מצד שני, גורמים בכירים בליכוד (כמו שר התיירות חיים כץ) צמחו בוועדי העובדים ההסתדרותיים החזקים, ולא פחות חשוב מכך – נתמכים בפריימריז על ידי עובדים מאורגנים, אשר יסכלו – יש לקוות – ניסיונות חקיקה שכאלה.
אם כן, לפחות בכל הנוגע למגמה הניאו-ליברלית ישנה עדיין תקוה לבלום את התרחבותה. במובן זה, למרכז אדוה – שמקדם בעקביות תפיסת עולם סוציאל דמוקרטית – ישנו תפקיד חשוב בימים אלה. אנחנו נחושים לעשות ככל יכולתנו כדי לנסות ולסכל תכניות ומדיניות שיגרמו להרחבת הפערים החברתיים-כלכליים במדינה. זאת הן באמצעות הצגת נתונים וטיעונים שיחשפו את ההשפעה השלילית של תכניות אלה, והן באמצעות פעילות סנגור – יחד עם שותפים מהחברה האזרחית – לסיכול מדיניות פוגענית ואולי אפילו לקידום, חרף הקשיים הפוליטיים, של תכניות שייטיבו עם החלקים החלשים בחברה.
מיתון המגמות הראשונה (לאומנות והדתה) והשנייה (שחיקת הדמוקרטיה), הקשורות זו בזו, יהיה מאתגר יותר, אך גם כאן ניתן ונדרש לאתר בקיעים בקרב הימין, ולהרחיבם. כך, למשל, יוצאי ברית המועצות תומכים אמנם באופן עקבי ובאחוזים גבוהים במפלגות הימין, אבל מרביתם לא יתמכו בביטול "סעיף הנכד" שבחוק השבות, שסמוטריץ' מבקש לקדם במסגרת המגמה הראשונה. ואילו את המגמה השניה ניתן אולי לבלום, לדוגמה, באמצעות קואליציה של נשים (וגברים) מן השמאל עם נשים (וגברים) מן הימין הליברלי, שתבקש למנוע פגיעה בנשים בשם עקרונות שמרניים שהימין החרד"לי מעוניין לקדם, או באמצעות חבירה למצביעי ימין, שמתנגדים לפגיעה בבני משפחותיהם הלהט"בים, למאבק משותף. יש להודות, עם זאת, שמדובר בפתרונות חלקיים, שהצלחתם תלויה במידת קרבתם של הנושאים לקונצנזוס הישראלי. בכל הנוגע לזכויות המיעוט הערבי, למשל, בניית קואליציות קשה הרבה יותר. אך גם כאן, מרכז אדוה יהיה שותף למאמצים לקדם אג'נדה של שוויון ודמוקרטיה, ולהתנגד לצעדים לשחיקתם של עקרונות אלה.
מצבו של מחנה השמאל בישראל בכי רע. הוא נחל תבוסה בבחירות כי חלקים נרחבים באוכלוסיה אינם תומכים באידיאולוגיה שאותה הוא מקדם, וברטוריקה שבה הוא משתמש. אבל לא כל מצביעי הימין תומכים בכל ההצעות, שמועלות במסגרת שלוש המגמות שנסקרו לעיל (ממש כפי שתומכי השמאל אינם הומוגניים בדעותיהם ובאינטרסים שלהם), וגם התומכים בהן – לא תמיד עושים זאת מאותה הסיבה. על מחנה השמאל להימנע ככל האפשר מהתבוססות במחלוקות פנימיות, ולמצוא את הבקיעים שבימין. כל זאת תוך שהוא ממשיך, כמובן, לנסות ולשכנע בצדקת דרכו האידיאולוגית. אנחנו במרכז אדוה נעשה ככל יכולתנו כדי להיות חלק ממאבק חשוב זה, בנקודת זמן כה קריטית.