סיפוח דוחק פיתוח: שני מפעלי התיישבות, שני סדרי יום לאומיים

המסמך מציע מבט מחודש על השלכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני על החברה הישראלית, ומעמיד זה מול זה שני מפעלי התיישבות ישראליים: עיירות הפיתוח וההתנחלויות

הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא בעל השלכות לא רק במישור המדיני הבינלאומי ולא רק במישור הפוליטי אלא גם על סדר היום החברתי־כלכלי הפנים־ישראלי.

אפשר להמחיש זאת באמצעות השוואה בין שני מפעלי התיישבות ישראליים: עיירות הפיתוח, שהוקמו לפני מלחמת ששת הימים, וההתנחלויות, שהקמתן החלה מיד לאחר אותה מלחמה ואשר הפכו לפרויקט לאומי של ממש לאחר 1977.

פרויקט עיירות הפיתוח מייצג סדר יום לאומי שעיקרו חיזוק וביסוס של המדינה שהוקמה בגבולות 1948 , תוך השקעה בקליטה וביישוב של מאות אלפי עולים, במקרים רבים באתרים של יישובים פלסטיניים שנכבשו באותה מלחמה. סדר יום זה כלל, ברוח התקופה, הבטחה של פיתוח ושל פרנסה, חינוך, השכלה ורמת חיים.

פרויקט ההתנחלויות מייצג סדר יום שעיקרו הרחבת גבולות המדינה מעבר לגבולות 1948 . עוד בטרם היה סיפק למדינה לעכל את השטחים והאוכלוסייה שנוספו באותה מלחמה, היא החליטה להרחיב את אחיזתה גם בשטחים שנכבשו ב– 1967, תוך מניעת הקמתה שם של מדינה פלסטינית ריבונית — גם אם פירוש הדבר הארכה נוספת ולמעשה ללא סוף נראה לעין של הסכסוך עם הפלסטינים.

פרויקט ההתנחלויות מבטיח כי הסיפוח ימשיך לדחוק לשוליים את הפיתוח, כאשר הכוונה כאן היא לא רק לעיירות הפיתוח אלא לכלל היישובים וקבוצות האוכלוסייה הזקוקים לשדרוג משמעותי של רמת החיים ובהם היישובים הערביים והשכונות ה"דרומיות" בערים הגדולות.