מאמר

חוק ההסדרים והפגיעה בזכות השביתה

הממונה על השכר במשרד האוצר מוסמך לבחון שאין חריגות שכר במגזר הציבורי, אך הרחבת סמכויותיו עלולה להחליש את זכות השביתה

לפרסומים נוספים בנושא

"התכנית הכלכלית" לשנים 2023-2024 (טיוטת חוק ההסדרים) כוללת פרק שעוסק בשכר שיקבלו (או לא יקבלו) עובדי מדינה שינקטו בשביתה או בעיצומים. על פניו, אין בפרק חדש: הוא משקף את ההלכה כפי שהתעצבה בפסיקת בית הדין לעבודה, לפיה עובד ששובת אינו זכאי לקבל שכר עבור ימי השביתה, ועובד שנוקט עיצומים זכאי לקבל שכר חלקי ראוי (אם ורק אם המעסיק מסכים לקבל את עבודתו החלקית); והוא מרענן נהלים מ-2019 של הממונה על השכר במשרד האוצר ושל נציב שירות המדינה, שנועדו להסדיר את אופן העברת המידע (בנוגע לשובתים או הנוקטים עיצומים) בין הנהלות המשרדים הממשלתיים לבין הממונה על השכר, כך שלא ישולם שכר לעובד מדינה ששובת.

ובכל זאת, יש בפרק האמור בתכנית הכלכלית משהו שראוי להתעכב עליו, והוא ביצור מעמדו ההולך ומתחזק של הממונה על השכר במשרד האוצר והרחבת סמכויותיו בניהול כוח האדם בשירות המדינה, ובפרט – במשאים ומתנים לפתרון סכסוכי עבודה בשירות המדינה, ואף בשירות הציבורי כולו. מאחר שההוראות הכלולות בפרק, שיפורטו להלן, אינן מצריכות תיקוני חקיקה, הממשלה מיהרה לעגן אותן בהחלטת ממשלה שהתקבלה לאחרונה, מיד לאחר פרסום התכנית.

שבתת? אין השלמת שעות עבודה

החלטת הממשלה כוללת שתי הוראות שנועדו לחזק את מעמדו של הממונה על השכר על פני הנהלות היחידות הממשלתיות. ראשית, נקבע בהחלטה שנציבות שירות המדינה תשקול נקיטת אמצעים משמעתיים כנגד בעל תפקיד שלא יציית להנחיות העברת המידע בנוגע לזהות השובתים ואופי העיצומים. זאת, כנראה, לאור כך שהנהלות המשרדים, בהן התקיימו בעבר שביתות או עיצומים, לא הקפידו על העברת מידע למשרד האוצר, דבר שגרם לתשלום שכר מלא לעובדים השובתים. לפי החלטת הממשלה, ראוי להדגיש, האחריות על העברת המידע מוטלת על מנכ"ל המשרד הממשלתי או יחידת הסמך בה מתקיימת השביתה, כך שמדובר בהכפפה של פקידים מן הדרג הבכיר ביותר לממונה על השכר.

שנית, וזה העיקר, החלטת הממשלה עיגנה נורמה חדשה לפיה יש "להימנע מלהגיע להסדרים עם העובדים בדבר עבודה חליפית או השלמת עבודה מכל סוג שהוא, בעקבות שביתה מלאה או חלקית, ללא הוראה או אישור אשר ניתנו באופן מפורש, בכתב ומראש על-ידי הממונה על השכר".

שביתות נפתרות כמעט תמיד לאחר הליך משא ומתן מתיש, שבסופו מגיעים הצדדים לאיזונים ופשרות של קח ותן, ולמכלול של הסכמות. בין הסכמות אלה נכללת לעיתים הסכמה על תשלום שכר רטרואקטיבי לעובדים (ככל שקוזז מלכתחילה) תמורת התחייבותם להשלמת העבודה באופנים שונים. ההוראה בדבר אישור "מראש" (ובכתב!) שעל הממונה לתת על מנת שהצדדים יוכלו להסכים על השלמת עבודה, נועדה להלך אימים על עובדי המדינה, ולפגוע בחופש השביתה שלהם.ן.

האיום באי-תשלום שכר, ללא אפשרות של השלמת עבודה עם תום השביתה, עלול לגרום לאפקט מצנן אצל עובדים שמבקשים לצאת לשביתה כדי לשפר את תנאי העסקתם. ככל שישבתו בכל זאת, התעקשות על איון האפשרות להשלמת העבודה או קבלת שכר חלקי עבור עבודה חלקית, עלולה לגרום להסלמת הסכסוך (בחירה בשביתה מלאה במקום חלקית או התארכות השביתה). למותר לציין, שאי השלמת שעות העבודה עלולה לפגוע גם בציבור שעובדי המדינה אמורים לשרת.מעל לכל אלה – מעורבות יתר של הממונה על השכר בפתרון סכסוכי עבודה בשירות הציבורי עלולה לפגוע ביחסי העבודה התקינים בין הצדדים הישירים ליחסי העבודה: העובדים והמנהלים ביחידה הממשלתית או הציבורית. למעשה, ההסדר עלול לגרום לכך שסכסוכי עבודה, שהיו נפתרים בהסכמה בין שני צדדים המכירים זה את זה שנים ואת עילות הסכסוך ביניהם על פרטיהן, יתמשכו ויסלימו בעטיית מעורבותו של הממונה על השכר.

המקרה של הסגל הזוטר

דוגמה טובה ניתן למצוא כבר בהתנהלותו של הממונה בנוגע לסכסוך בין המרצים "הזוטרים" במכללות האקדמיות לבין הנהלותיהן ביחס לתנאי העסקתם. יש בדוגמה זו כדי להראות, שהחלטת הממשלה למעשה מאשרת בדיעבד ומחזקת את מדיניותו הקיימת של הממונה על השכר, שכבר מיושמת לא רק ביחס לסכסוכי עבודה בשירות המדינה, אלא במגזר הציבורי כולו, שבו מועסקים יותר מ-700 אלף עובדות ועובדים.

לאחר שביתה ארוכה שהתקיימה בו בזמן ב-11 מכללות, הגיעו המרצים – המאוגדים תחת "כוח לעובדים" – להסכמות עקרוניות מול הנהלות המוסדות האקדמיים, שכללו השלמת חלק משעות העבודה החסרות בגין השביתה (והארכת הסמסטר לצורך כך). ואולם, בזמן שהצדדים הישירים לסכסוך העבודה (כלומר, המרצים והנהלות המכללות) הגיעו להסכמות האלה (באופן שגם מזער את הפגיעה בציבור הסטודנטים, שיכלו להשלים את שנת הלימודים, להיבחן ולהתקדם לקראת סיום התואר), סירב הממונה על השכר לאשר תשלום מלא תמורת השלמת שעות ההוראה. הוא קבע תחת זאת, שהמרצים יקבלו שכר בגובה 55% בלבד משכרם הרגיל עבור שעת הוראה, בנימוק ששיעורי השלמה אינם כוללים מטלות נוספות שנכללות בעבודת המרצה.

הנושא התגלגל לאחרונה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר ביטל את החלטת הממונה בגין עיתוי קבלתה (לפני סיום המו"מ בין הצדדים וגיבוש הסכמות), תוך שהוא אינו מכריע בשאלת החוקיות שלה לגופה. הוא קבע כי "בנסיבות שנוצרו, הצדדים ליחסי העבודה הקיבוצים [כוח לעובדים וועד ראשי המכללות] ינהלו משא ומתן בסוגיה האמורה [התשלום עבור שיעורי ההשלמה] ללא נוכחות הממונה", וכי החלטת הממונה בעניין התשלום החלקי עבור השלמת השיעור לא תובא בחשבון במסגרת המו"מ.

ממונה להוט, בית המשפט פחות

בית הדין הארצי גילה חוסר נחת, אם כן, מלהיטות היתר של הממונה להתערב במשא ומתן בין הצדדים. למעשה, הוא קבע בפסק דינו בעניין המכללות, פחות משבועיים אחרי שהתקבלה החלטת הממשלה בדבר חובת קבלת אישור "מראש" של הממונה על השכר על השלמת עבודה של עובדי מדינה ששבתו, שהממונה אינו רשאי להתערב במשא ומתן בין הצדדים הישירים במגזר הציבורי לפני שהללו הגיעו להסכמות עקרוניות.

יש לקוות שבעתיד יסכים בית הדין ללכת צעד נוסף, וימנע כליל את התערבותו של הממונה בהסכמות שאליהן הגיעו הצדדים למשא ומתן בעניין השלמת עבודה בגין ימי שביתה. הממונה על השכר מוסמך לבחון שאין "חריגות שכר" במגזר הציבורי; סוגיית השלמת העבודה של עובדים ששבתו אינה אמורה להיות בתחום עיסוקו. בנושא זה אמורים לעסוק מנהלי ומנהלות היחידות הממשלתיות. הם גם האחראים לוודא עמידה במגבלות התקציב של היחידה בראשותם.

// פורסם במקור באתר העוקץ