נשים שחוות אלימות במשפחה סובלות לעיתים רבות מניתוק ממשאבים כספיים על ידי בני זוגן המתעללים, מה שמונע מהן להשיג קורת גג בטוחה. אלימות אינה רק מובילה להיעדר ביטחון בדיור, אלא יכולה גם להיות תוצאה שלו – נשים הנעדרות קורת גג יציבה חשופות יותר לסיכון לאלימות וניצול.

עבור נשים הסובלות מאלימות בביתן – היעדר דיור זמין, הולם ובר השגה מאלץ אותן לעמוד בפני בחירה בלתי אפשרית: להישאר במעגל האלימות או להישאר ללא קורת גג. אלא שעבור נשים רבות, הבריחה מאלימות משמעותה אובדן הבית ומקום המגורים. נשים שחוו אלימות בביתן נאלצות פעמים רבות לעמוד בעלויות כבדות, לרבות מימון הטיפול בצרכים הבריאותיים, הפיזיים, החברתיים והנפשיים שלהן ושל ילדיהן, ונדרשות לשם כך להבטיח לעצמן הכנסה שתאפשר להן לחיות באופן עצמאי מהגבר האלים, להבטיח את רווחת הילדים ולממן את תחזוקת ביתן הנוכחי או החדש.

באפריל 2024 הגישו מרכז אדוה, פורום הדיור הציבורי וקרן אברט נייר עמדה לוועדה לקידום מעמד האישה בנושא: סיוע בדיור ליוצאות מקלטים ונפגעות אלימות במשפחה. מסמך זה הראה כי בהיעדר מדיניות שתייצר חלופות ומענים מתחום הדיור לנשים נפגעות אלימות ולילדיהן, נשים רבות נאלצות להמשיך ולהתגורר בבית שהפך למסוכן.

לאור העובדה שבישראל אלימות במשפחה אינה מהווה קריטריון זכאות לדיור הציבורי, מענה הדיור העיקרי המוענק כיום לנשים נפגעות אלימות ניתן בצורה של מענקי סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. לפי האמור בנהלי משרד הבינוי והשיכון, זכאיות לקבלת סיוע זה הן נשים ששהו במקלט, נשים שהיו זכאיות למקלט אך לא יכלו לממש את זכאותן מסיבות שאינן תלויות בהן, ונשים שהוצא להן צו הגנה או צו הרחקה לבן זוגן ולמרות זאת אינן יכולות להישאר בביתן. 8 הסיוע ניתן לתקופה של עד שלוש שנים, כאשר בשנה הראשונה הוא ניתן במסלול מהיר, ללא בחינת בעלות על דירה. המשך קבלת הסיוע מותנה בהוכחת זכאות, המחייבת את האישה הנפגעת להראות כי היא "חסרת דירה" בהתאם להגדרת משרד השיכון. לפי מענה שסיפק משרד הבינוי והשיכון למרכז המידע והמחקר בכנסת, אם קיימת דירה בבעלות בני הזוג בה מתגורר בן הזוג וטרם הושג הסכם לחלוקת הבעלות עליה, הזכאות לסיוע תוארך.

לפי דוח שפרסם ארגון ה-OECD בשנת 2023, רוב המדינות החברות בארגון מספקות לנשים נפגעות אלימות מקלטי חירום לטווח קצר, אך לרוב אין מספיק מקומות לענות על הביקוש. לפי הדוח, חלק מהמדינות מציעות דירות מעבר לתקופות ארוכות יותר מזה המוצע בישראל. לדוגמה, בהונגריה קיימת מערכת דירות מעבר הממוקמות בסמוך למרכזי טיפול באלימות במשפחה, ומציעות דיור לתקופה של עד חמש שנים. 15 נתונים שפורסמו בשנת 2019 הראו שבפועל משך השהות הממוצע בדירות אלו עמד על כשנתיים, שלאחריהן יצאו הנשים למגורים עצמאיים בשכירות פרטית או בדיור ציבורי.

מספר מדינות החברות ב- OECD, ובהן הולנד, בלגיה, אירלנד, פורטוגל, ספרד, יפן ואוסטרליה, מעניקות זכאות ו/או קדימות לנשים נפגעות אלימות בקבלת דיור ציבורי/חברתי (social housing). מנגנון זה פועל באופנים שונים, בהתאם למדיניות הדיור הציבורי והיקף המלאי הזמין בכל מדינה.

לקריאה נוספת ולפירוט נקודות מנחות לעיצוב מדיניות שמטרתה מתן מענה דיור ארוך-טווח לנשים נפגעות אלימות בישראל – הורידו את המסמך המלא.