ב-7 באוקטובר 2023 ערך ארגון הטרור העזתי חמאס התקפת פתע רצחנית על באי פסטיבל המוסיקה העממית השנתית "נובה" ועל תושבי יישובים במה שקרוי "עוטף עזה". במשך כיומיים נערכו קרבות עזים עד לסילוק כוחות חמאס ועד להשתלטות מחדש על האזור בידי כוחות הביטחון.

אם היו קרבות אלה מסע נקם מקומי מן הסוג המוכר לנו עוד מתקופת הפדאיון בשנות ה-1950, הרי שמכאן ואילך הוא הפך למסע מלחמתי שאפתני נגד מדינות המעניקות חסיון לחמאס ולשלוחיו בלבנון, בשטחי יהודה ושומרון, דרום סוריה ואיראן.

אם הענשת החמאס ב"עוטף עזה" נזקקה לאלף-אלפיים חיילים ואנשי ביטחון מקומיים, הרי שהמסע המלחמתי הוביל לגיוס מאות אלפי חיילים בצבא הסדיר ובצבא המילואים ולהחזקתם במשך חודשים רבים.

היום, עם החתימה על הסכם הפסקת אש בין ארצות הברית ואיראן, החלו יועצי תקשורת של גופים רשמיים כדוגמת המכון למחקרי ביטחון לאומי, להשתמש בביטוי "המילואימניקים – דור הניצחון". אנו סבורים שישנם ביטויים נאמנים יותר להתרחשויות. הנה:

זה הדור שהולך שולל על ידי ממשלה צינית, שלא היססה לגייס את המילואימניקים שוב ושוב ושוב, ככל שמטרות שהמלחמה הלכו והשתנו;

זה הדור שמסע הנקמה שלו הפך למסע שיווק של כלכלת ההיי טק הצבאי;

זה הדור הראשון שגיבש את תורתו החברתית והפוליטית בצלה של תנועת המחאה החוקתית שצצה באותן שנים – אך נאלץ לדחוק את פיתוחה ויישומה ליחידת זמן הידועה במחוזותינו כ"אחרי המלחמה";

זה הדור אשר מבלי דעת מצא עצמו עתיד לשאת בהוצאות ובתוצאות הלחימה עד לגיל פרישה ואולי אף למעלה מזה;

זה הדור אשר יצטרך לשאת בתשלומי חובות וריבית שמעולם לא היו כמותם;

זה הדור שיתבגר בעידן של צמצום ועוד צמצום של תקציב המדינה;

זה הדור שיצפה בדחיקה מתמשכת לשוליים של סוגיית המגדר;

זה הדור שיצפה בדחיקה מתמשכת לשוליים של תנועות השמאל;

זה הדור אשר הפסיד בפנים, למרות שניצח – כך אומרים – בחוץ.