לאחר הקורונה, דורשי העבודה צריכים השקעה ממוקדת וארוכת טווח, ולא שלילת דמי אבטלה והאשמות לפיהן 'התאהבו בחל"ת'

משבר הקורונה לימד אותנו שיש יעדים שהשוק החופשי אינו יכול להשיג ללא התערבות מדינתית

השוק החופשי התחרותי לכאורה יצר מפלצות תכנון מרכזי חסרות תקדים. לא סוציאליסטים יצרו אותן, אלא טייקונים קפיטליסטיים למהדרין. מיסוי העושר יאפשר להציב סייג ליכולתם של טייקונים אלה לקבוע את יעדי הפיתוח הציבוריים

הסכסוך המתמשך פוגע בישראל גם מבחינה חברתית-כלכלית, משפיע לרעה על רמת החיים של הישראלים ותורם להעמקת אי-השוויון. מה חושב על כך הציבור בישראל?

בעוד ממשלת ישראל פותחת את גני הילדים, היא מתעלמת לחלוטין מן העובדה שמאות אלפי תלמידים מהמעמד הכלכלי הנמוך מנותקים ממפעל ההזנה – הארוחה היומית החמה שהיו מקבלים במוסדות החינוך עד לפרוץ המשבר

מזווית הראייה שלי בשוכבי במיטתי בבית החולים ראיתי במו עיניי את המחסור שעליו אני כותבת מזה שנים. וראיתי פינת אור זוהרת — הצוות הרפואי המסור של בית החולים שבו מצאתי את עצמי. 

השקעה הטובה ביותר שמדינת ישראל יכולה לעשות בימים אלה היא "ניו-דיל" של השקעה בהשכלה ובהון אנושי

צעדים להפחתת המע"מ ולהעלאת המיסוי על החזקים ביותר, יחד עם צעדים נוספים להרחבת מערך הביטחון הסוציאלי, יוכלו להקל על משפחות מעוטות הכנסה שהן הנפגעות העיקריות בזמן משבר הקורונה, ובמקביל לשמור ואף להגדיל את הכנסותיה של המדינה ובכך לשפר את יכולתה להתמודד עם נזקי המשבר

חובת הדיווח, יש לקוות, תצמצם את התופעה המוכרת של הכחשת קיומם של פערי שכר, שכן היא מאלצת מעסיקים לאסוף נתונים אודות פערי שכר ולהביט בהם וגם חושפת את פערי השכר לציבור העובדים ולציבור כולו

תפקידם של הארגונים הפמיניסטיים לא נגמר מרגע שאימצה הממשלה תקצוב המגדרי, אלא משתנה. תפקידם עתה, הוא לפקח על התהליך, להציע חלופות ולהעלות לסדר היום אג'נדות כלכליות פמיניסטיות