מאמר

מבקשי מקלט ללא מקלט

צילום: נטע חממי טביב

בדומה לאוכלוסיות מוחלשות אחרות, לפליטים ולמבקשי מקלט אין גישה למרחבים מוגנים.

המלחמה שפרצה באוקטובר 2023 והאיום הרקטי על ישראל העלו על סדר היום את סוגיית היעדר המיגון בדירות המגורים בישראל. נתוני מבקר המדינה משנת 2018 חשפו תמונה מדאיגה – ליותר משניים וחצי מיליון תושבים, 28% מהאוכלוסייה, אין גישה למיגון תקני כלשהו.

נכון להיום, במרבית המדינה הפתרון העיקרי להוספת מיגון בדירות קיימות מתבסס על בניית ממ"דים כחלק מתוכניות של התחדשות עירונית, ובפרט תוכניות המבוססות על תמ"א 38. העובדה שהאפשרות לקדם תוכניות של התחדשות עירונית תלויה בהיתכנות הכלכלית ובאפשרות להפקת רווח יזמי מספק הותירה מחוץ לתוכנית דירות רבות בישראל, בעיקר באזורי הפריפריה ובשכונות בהן מתגוררת אוכלוסייה ממעמד נמוך.

הטילים והרקטות הנורים על ערי ישראל אינם מבחינים בין תושבי ישראל לפי מוצאם או מעמדם. אחת מקבוצות האוכלוסייה הסובלות ממציאות זו היא קהילת מבקשי המקלט והפליטים. אוכלוסייה זו שרדה טראומות קשות, מלחמות, רצח עם ומעשי זוועה אחרים שאילצו אותם לעזוב את בתיהם ולבקש מקלט בישראל. רבים מהם היו קורבנות סחר בבני אדם ועינויים אכזריים. 

הרוב המוחלט של אוכלוסיית הפליטים ומבקשי המקלט בישראל, בה גם משפחות עם ילדים, גרה בדירות צפופות וישנות, שמצבן התחזוקתי לקוי ואין בהן גישה למרחבים מוגנים. בזמן אזעקות, לרבים מהם לא היה איפה להסתתר מהאיום הרקטי.

לפי ההערכות, באזורים המפונים בדרום ובעיקר בערים אשקלון ושדרות, התגוררו עם פרוץ המלחמה בין 1,500 ל-2,000 פליטים ומבקשי מקלט. אלא שקבוצה זו הודרה גם מתוכניות הפינוי והסיוע הממשלתיים, ונאלצה להסתמך על פתרונות שסיפקו קהילת הפליטים ומבקשי המקלט וארגוני הסיוע.

בכתבה שפורסמה באתר 'המקום הכי חם בגיהנום' אמרה טלי אהרנטל, מנכלית ארגון א.ס.ף: "למרות שהמתקפה לא הבדילה בין אוכלוסיות והצורך בהגנה, בפינוי ובתמיכה זהה לכל מי שנפגע, בפועל מבקשי המקלט הודרו מכל התמיכות. וכך, אנשים הגיעו למלונות, אבל כשהבינו שהם פליטים נאמר להם שאין אפשרות לקלוט אותם. משפחה אחת נזרקה ממלון והעבירה את הלילה ברחוב. מצאנו את עצמנו מפנים משפחות בעיצומה של המלחמה. בהיעדר פתרונות, מפונים רבים מצאו את עצמם נודדים עם משפחות ללא רכוש, רבים מהם חזרו להתגורר באזורים מסוכנים או במקומות לא ראויים למחייה״.

המקרה של מבקשי המקלט, כמו גם של האזרחים הבדואים בכפרים הלא מוכרים בנגב, הם מקרי הקיצון של בעיה רחבה שבמרכזה מדיניות מיגון ממשלתית המתבססת על אפליה וחלוקת משאבים בלתי שוויונית. מדיניות זו פוגעת ברבים מתושבי ישראל, בעיקר באזורי הפריפריה ובשכונות מוחלשות.

מענה מלא וארוך טווח לסוגיית מיגון דירות המגורים בישראל ידרוש התייחסות משולבת למיגון, חיזוק בפני רעידות אדמה ושיקום מבנים ישנים, וזאת במסגרת של מדיניות כוללת לקידום דיור שוויוני בכל הארץ. מדיניות כזו, שתעוצב שלא על-פי אינטרס הרווח ותכלול השקעה מדינתית ישירה, תהווה חלופה להפקרת המיגון בפרט, והדיור בכלל, לידי 'השוק הפרטי'.