נשים יוצאות אתיופיה סובלות במובהק ממה שמכונה בספרות “קנס אתני”- נישות תעסוקה של מיעוטים אתניים, המאופיינות ברמות שכר נמוכות ואפשרויות קידום מוגבלות בהשוואה לרמות השכר בשוק העבודה המרכזי. הן מצליחות להשתלב בשוק העבודה אך בשכר נמוך יחסית ורק בחלק מהענפים. הן מתקשות להשתלב בעיסוקים שמהווים ערוץ מוביליות עבור נשים שהן דור שני להגירה ו/או דור ראשון של בעלות השכלה אקדמית, כגון הוראה. נשים ללא השכלה אקדמית מרוכזות בתחתית סולם התעסוקה, באופן בולט במשלחי יד של מכירות ושירותים, בשכר נמוך וללא אופק תעסוקתי. כמו כן ישנה בעיה קשה של העסקה פוגענית אליה חשופות נשים יוצאות אתיופיה בשוק העבודה וקושי שהן נתקלות בו במיצוי זכויותיהן. מצבן של אקדמאיות יוצאות אתיופיה טוב יותר, אך פערי השכר בינן לבין נשים יהודיות אחרות גדולים מאד.

מרבית התכניות לעידוד התעסוקה של יוצאי אתיופיה – הן תכניות ממשלתיות והן תכניות של החברה האזרחית, מתנהלות תוך התייחסות חלקית בלבד למגדר, ותפיסות של גיוון מתייחסות לנשים וגברים יוצאי אתיופיה באופן זהה. כלומר, ללא התמודדות עם חסמים ייחודיים לנשים כמו הרתיעה ממקצועות שנתפסים גבריים, וחסמים מבניים העומדים בפני אימהות המחפשות תעסוקה קרובה לבית וכזו המאפשרת שילוב בין עבודה וטיפול בילדים. בהתאם, תכניות אלה מצליחות יותר בקידום תעסוקת גברים.

עם זאת ישנן שתי תכניות המיועדות לנשים, ביניהן יוצאות אתיופיה – תכנית אשת חיל ותוכנית “סל גמיש” למשפחות חד הוריות (בראשן של כ 84%- מהן עומדות נשים  (מדד המגדר, 2020)). בשנים האחרונות חל מעבר מתכניות שמתמקדות בכישורי העובדים/ות לתוכניות המשלבות בין היצע לביקוש וחלקן נערכות בשיתוף מעסיקים. תכניות אלה מצליחות יותר בשילוב תעסוקתי של אקדמאיות, אך מתקשות להתמודד עם הסטראוטיפים של מעסיקים ולייצר מסלולי תעסוקה איכותית לנשים חסרות השכלה אקדמית.

החסמים לקידום תעסוקת נשים יוצאות אתיופיה נובעים הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש. בצד ההיצע – רבות מהנשים יוצאות אתיופיה מצויות בעמדת נחיתות מבחינת רמת ההשכלה, מיומנויות תעסוקתיות, הכרות עם שוק העבודה ורשתות חברתיות המסייעות בהשתלבות בעבודה. מבחינת הביקוש – דעות קדומות, גזענות, אפליה וחוסר אמון כלפי הקהילה בחברה הישראלית משתקפים ביחס המעסיקים, בנכונותם לקלוט יוצאות אתיופיה לעבודה וכן בחוויות של אפליה שחוות המועסקות.

הקושי המרכזי בהערכת המאמצים הממשלתיים, ושל פעילות ארגוני חברה אזרחית לשילוב וקידום של נשים יוצאות אתיופיה טמון באופן איסוף הנתונים והמדידה. הפעולות שנעשות מכוונות לחסמי התעסוקה שעולים מן המחקר, וניכר מעבר מצד ההיצע לאסטרטגיות מגוונות המשלבות הכשרה והעצמה לצד השמה לעבודה. אולם, הנתונים הנאספים אודות פעולות אלו ותוצאותיהן הם חלקיים. אלה כוללים את מספר יוצאי אתיופיה שלקחו חלק בתוכניות הכשרה ותעסוקה, ללא ניטור שיטתי של תרומת התוכניות להשתלבות בשוק העבודה, כלומר ללא מספרים ושיעורי השמה. ועוד, מרבית התוכניות מיועדות לנשים וגברים ואינן כוללות נתונים בפילוח מגדרי, זאת למרות מיעוט הנשים בחלק מהתכניות וההכרה של מנהלות תכניות בקושי לייצר מסלולי הכשרה והשמה לנשים.

// מסמך זה הוא חלק ממחקר העוסק בתעסוקת נשים יוצאות אתיופיה, חרדיות וערביות שנערך בשנים 2018-2020, בתמיכת משרד המדע והטכנולוגיה.

דיון שהתקיים ב-6.4.2021 ביוזמת מרכז אדוה ואגודת יהודי אתיופיה על בסיס המחקר:

המשתתפים/ות בדיון:

ברכות: ד"ר יעל חסון, מנהלת תחום מגדר במרכזת אדוה ומכותבות המחקר
הצגת המחקר: עו"ד נוגה דגן בוזגלו, מומחית לשוק העבודה ומכותבות המחקר

יו"ר הפאנל: עו״ד שלומית בוקיה, מנכ״לית אגודת יהודי אתיופיה

דוברים/ות:
– הגב׳ איאת רחאל, מנהלת אגף גיוון תעסוקתי, נציבות שירות המדינה
– מר אלירן אלעזר, מנהל תחום תקציבים ובקרה, המטה לשילוב יוצאי אתיופיה
– הגב' יפה טבג'ה, יו"ר אגודת הסטודנטים היוצאת במכללה האקדמית אשקלון וחברה בקהילת הפייסבוק 'נשים אתיופיות מעצימות'
– הגב' שרית רובין צפדיה, מנהלת תכנית 'למרחק'
– ד"ר וויבט וורקו מנגיסטו, סופרת, מרצה, אשת אקדמיה וחינוך

המשוררת ג׳נט בלאי הקריאה משיריה