קבוצת האוכלוסייה הפגיעה ביותר בישראל היא זו של הפליטים מאריתריאה וסודן. ומה קורה עכשיו, עם פרוץ מגפת הקורונה?

משבר הקורונה הוא הזדמנות להכיר במה שנראה כרגע כפעילות כלכלית חשובה ביותר – טיפול בבני/ות אדם

אם תוכנית הסיוע הממשלתית לא תתייחס לכך, יש חשש שביום שאחרי, כאשר העובדים יחזרו לעבודה, מספר המובטלים יצטמצם, אך שיעור העניים ועומק העוני – יגדלו הרבה יותר

ישראלים עמדו במרפסות ומחאו כפיים לצוותים הרפואיים בבתי החולים, המטפלים, במסירות ובנחישות, בחולי הקורונה. יפה ומרגש. עכשיו צריך לתרגם את ההערכה וההודיה לשיפור בתנאי העבודה בבתי החולים, לא רק בזמן קורונה

מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה לה חושפים שמספר הישראלים הסובלים מחוסר יציבות בדיור גדול בהרבה, וכולל לא רק את אלה הסובלים מהעדר קורת גג, אלא גם את אלה שמקום מגוריהם נמצא בסיכון מתמיד בעקבות הקושי לעמוד בהוצאות הדיור השוטפות

צפייה בשידורי הקורונה בטלוויזיה עשויה ליצור את הרושם שבישראל חיים רק יהודים. אנחנו לא רואות מה מתרחש ביישובים הערביים, לא שומעות מה מצב האספקה במרכולים שם ובקושי שומעות על מה שקורה בבתי החולים בדרום הארץ ובצפונה

הקורונה היא מחלה כל כך זולה עד שאפשר לחשוב שהיא משטחת את כל ההבדלים. את כל הפערים. אין מזרח ואין מערב, אין צפון ואין דרום, אין למעלה ולמטה. האמנם?

בצל משבר הקורונה, גם כלכלות שוק מובהקות כמו ארה"ב ובריטניה משליכות את העקרונות הניאו-ליברליים ומגבשות חבילות סיוע במאות מיליארדים כדי להציל את הכלכלה והאזרחים. רק בישראל נשארנו מאחור

לתקציב מערכת הבריאות הציבורית חסרים, לפי ההערכה, 15 מיליארד ש"ח. סכום דומה משולם מדי שנה על-ידי הציבור לביטוחים המשלימים והפרטיים, שאינם מספקים מענה בעת המשבר הבריאותי המתרחש היום

המורות, כמו גם המטפלות והעובדות הסוציאליות, נדרשות לסבסד בגופן ובנפשן את השירות המצוי בתקצוב והערכת חסר. כולנו נפגעים מכך