לפתע יש בישראל מאות ואלפי מיליונרים. בנקאים, קבלנים, יבואנים, ובעיקר – הייטקיסטים.

לאחרונה החלו להישמע חששות מפני הפערים הגדלים. התשובה של רובנו היא משיכת כתפיים. מה כבר אפשר לעשות? הרי אנו מצויים בעידן של שוק חופשי. ואיך אפשר לבוא בטרוניות אל תעשיית ההייטק, שהיא קטר הצמיחה ומובילת הייצוא. אם אנו רוצים להיות סטארט-אפ ניישן, צריך לשלם את המשכורות הטובות ביותר לטובים ביותר.

אלא שההייטק הוא לא הגורם היחיד לגידול בפערים. בעוד שהוא מקפיץ את השכר במעלה הסולם, בתחתית הסולם יש שחיקה עקבית של קצבאות המוסד לביטוח לאומי – קצבת זקנה, קצבת נכות, קצבת ילדים, דמי אבטלה ועוד. במשקי בית בעשירונים הנמוכים, קצבאות אלה מהוות מרכיב משמעותי של ההכנסה החודשית. והנה, הקצבאות אלה הולכות ונשחקות באופן עקבי משנה לשנה מאז 2006.

רבים מאיתנו זוכרים את הקיצוץ הגדול שנעשה באותן שנים בקצבת הילדים, שפגע במשפחות ערביות ובמשפחות של יהודים חרדים. מעטים זוכרים את השינוי בהגדרה הבסיסית של גובה הקצבאות. עד 2006, גובהה של כל קצבה נקבע ביחס לשכר הממוצע במשק. כך, למשל, קצבת הזקנה נקבעה בגובה של 16% מהשכר הממוצע במשק. ב-2006 הוחלט לקבוע כל קצבה כאחוז לא של השכר הממוצע במשק אלא של מה שקרוי "הסכום הבסיסי". "הסכום הבסיסי", מצדו, נקבע בגובה השכר הממוצע במשק ב-2006.

אז מה הבעיה, בעצם? מה השתנה מאז 2006?

מה שהשתנה הוא שבאותה שנה הוחלט כי להבא, אחרי 2006, "הסכום הבסיסי" יוצמד לא לשכר הממוצע במשק אלא למדד יוקר המחיה. לכאורה, שינוי קל. אך למעשה, מדובר בשינוי משמעותי ביותר, שכן בשני העשורים שחלפו מאז, מדד יוקר המחיה עלה פחות מן השכר הממוצע במשק.

התוצאה: שחיקה של "הסכום הבסיסי" ובעקבותיו שחיקה של כל הקצבאות. בין השנים 2010 ל-2021, בעוד שהשכר הממוצע (על פי הגדרת המוסד לביטוח לאומי) גדל ב-31.6%, "הסכום הבסיסי" גדל ב-10.4% בלבד.

את השכר של ההייטקיסטים יכולים לשנות רק המעסיקים. אבל את הקצבאות של הקשישים, הילדים, המובטלים והנכים יכולים להעלות חברי/ות הכנסת. הם יכולים להעלות את "הסכום הבסיסי" הקיים וגם לקבוע כי להבא הוא יוצמד לשכר הממוצע או למדד המחירים לצרכן – הגבוה מבין שניהם.

זה צריך להיעשות כבר בתקציב הקרוב.

// פורסם במקור באתר העוקץ.