כניסה למסמכי המדיניות שקדמו ל-7.10.23, היא חפירה בפצע פתוח, מכיוון שכל כשל שמתגלה כעת היה כתוב שחור על גבי לבן בדוחות מבקר המדינה שאיש לא קרא, בדיוני ועדת חוץ וביטחון בכנסת שאיש לא שמע, ובנתונים המלמדים על ירידה בתמיכה (אף כי בהיות הנתונים חלקיים, אי אפשר להוכיח על בסיסם את מלוא הירידה). הכתובת הייתה על הקיר אך איש לא נדרך. מכיוון שאין ביכולתנו להתבסס על נתוני תקציב, ששקיפותם חלקית בהקשר זה, הרי שנביא רק את דברי המסמכים שקדמו למחדל הנורא.

התיעדוף של מרכיבי התקציב של כיתות הכוננות, המכונים מרכיבי ביטחון, מתבסס על סיווג יישובים, כאשר הקמת המכשול בעזה הביאה החלטה על צמצום התקצוב של מרכיבי הביטחון ביישובים שהוגדרו 'עוטף עזה', לפי ההנחה כי המכשול מפחית מהסכנה ביישובים הקדמיים וסמוכי-הגדר בנגב המערבי. יש לשים לב, כי בדיון כלל לא דובר במועצות מרוחקות יותר, דוגמת אשקלון או בני שמעון. נירה שפק, חברת כנסת מ'יש עתיד', תושבת כפר עזה וקצינה במיל', אשר ניצלה מהטבח בקיבוצה אחרי 20 שעות של מצור בממ"ד, העירה במהלך הדיון, במאמר כמו-נבואי:

"אל תבואו להגיד לי שאין לכיתות כוננות. אל תגידו לי, זה עניין של סדרי עדיפות."[1]

נתונים מדויקים על הירידה בכמות המשאבים שקיבלו כיתות הכוננות, אינם קיימים גם בידי גופי המדינה. בדוח המבקר מ-2018 מצוין מחסור של כמעט חצי מיליארד ש"ח – אך הוא רק קצה הקרחון, כי ברוב המקרים פשוט אין נתונים. במקרים שכן הוצגו נתונים הם מלמדים על הפערים הגדולים בהצטיידות ובתחזוק כיתות הכוננות. לכן מצא מבקר המדינה לנכון לציין בתום הביקורת מ-2018:

"נוכח חשיבותם של מרכיבי הביטחון בשמירה על ביטחונם של התושבים ביישובי העימות, על שר הביטחון והרמטכ"ל לוודא את תיקון הליקויים שעלו בדוח זה".[2]

הליקויים לא תוקנו, היישובים הופקרו, ולמרות הגבורה של כיתות הכוננות, רבים ורבות מהםן נפצעו, נרצחו ו/או נחטפו.

לזכרם, להחלמתם, לשובם.

מקורות:

[1] הכנסת, פרוטוקול מס' 71, מישיבת ועדת החוץ והביטחון, יום שלישי, ט' בשבט התשפ"ב (11 בינואר 2022), עמ' 15.

[2] מבקר המדינה, 2018. דוח שנתי 68 ג.