מעמד בינוני חזק נחשב לבסיס לדמוקרטיה ליברלית ופיתוח כלכלי המשרת את כל שכבות האוכלוסייה. כיום בישראל, הסיכוי של משקי בית עם ילדים להשתייך לרובד הבינוני, קטן יותר מבעבר

מסמך זה עוסק בכלכלת הטיפול בישראל ומתמקד בשני מקרי מבחן: טיפול בילדים וטיפול בקשישים. על בסיס שני מקרים אלו, נבחנים דפוסי ההשקעה, ציבורית ופרטית, והצעדים הנדרשים על מנת לעבור למודל של כלכלת טיפול הוגנת

באין הפרדה, ישראל לא תוכל להתעלם מן הנעשה בפלסטין. מרגע שהחרבות יכותתו לאתים, תצוף בכל חומרתה תמונת הפער הכלכלי-חברתי העצום שבין ישראל לפלסטין. פיתוח כלכלי פלסטיני עצמאי הוא אינטרס של ישראל, ואין כל הצדקה לדחות את מימושו עד ליום שאחרי ההסדר המדיני

את רמת השירותים ברשויות המקומיות מכתיבה במידה רבה הממשלה ולא הנבחרים המקומיים. עם כל הרצון הטוב, גם ראש עיר מחויב במיוחד אינו יכול לברוא יש מאין: משאביו מוגבלים כגודל התקציב העומד לרשותו, התלוי במידה רבה במימון הממשלתי ונגזר מסדרי העדיפות שלה

ההתנחלויות האידיאולוגיות מעבר לקו הירוק נמצאות בראש רשימת התקציבים. הסיבה העיקרית למצב – העדפה ממשלתית ברורה כלפיהן. שאר תושבי המדינה, נאלצים להסתפק במערכת רווחה מצומצמת

השליטה על הפלסטינים דוחקת את הממשלה לצמצם את ההשקעה האזרחית-חברתית. התוצאה: יציבות פיננסית שקורצת לשווקים הבינלאומיים

המסמך בודק את גובה ההשתתפות הממשלתית בארבע קבוצות עיקריות של יישובים: היישובים המבוססים ("פורום ה-15"), עיירות הפיתוח, היישובים הערביים וההתנחלויות (אותן נחלק גם לשניים: התנחלויות חרדיות והתנחלויות לא חרדיות)

יש הטוענים כי אחת הסיבות להתמשכות הכיבוש היא שישראלים רבים מרוויחים ממנו. אלא שמספרם של אלה קטן, יחסית, והשורה התחתונה של המאזן הכולל מראה הפסד

מבט מגדרי על סעיפים נבחרים מחוק ההסדרים לשנת 2019 ועל פרק הטבות המס המופיע במסמך עיקרי התקציב לשנת 2019. המסמך מתייחס בעיקר לסעיפים שיש בהם בכדי להשפיע על מצבן הכלכלי של נשים

ההתנגדות הפלסטינית לשליטה הישראלית היא הגורם העיקרי לאי יציבות שמאלצת את ישראל לנקיטה במדיניות פיננסית זהירה. המשמעות: המשך השקעה נמוכה בחינוך, בריאות וביטחון סוציאלי