במבט מקרו-כלכלי, 2011 היתה שנה טובה למשק הישראלי, שצמח יותר ממשקי המערב. מבחינת העובדים, שתי הבשורות החיוביות ביותר היו, ראשית, הירידה המתמשכת באבטלה, מ-6.6% ב-2010 ל-5.6% ב-2011, ושנית, יצירתן של כ-80 אלף משרות חדשות, רובן מלאות.

עם זאת, חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית נותר כשהיה בשנתיים הקודמות- 63% – והוא עדיין נמוך משמעותית משהיה בתחילת העשור הקודם: 69%.חלקם של המעסיקים נותר כפי שהיה ב-2010 – 13% – גבוה משמעותית משהיה בתחילת העשור הקודם – 9%-8%.

גם כאשר מדובר בתנודות של אחוזים בודדים, הסכומים בפועל הם משמעותיים: ב-2011, לדוגמא, עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על 735 מיליארד ₪. אחוז אחד מזה היה 7.35 מיליארד ₪. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2011 על 69%, כפי שהיה בשנת 2001 (ולא על 63%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים ב-2011, כקבוצה, 44.1 מיליארד ₪ נוספים. לצורך המחשה: אם נחלק את הסכום הזה בהיקף הכולל של כוח העבודה בישראל – ב-2011, כ-3.204 מיליון (לא כולל עובדים לא ישראלים) – נמצא, כי באותה שנה עשויים היו כל עובד ועובדת לקבל, בממוצע, תוספת של 13,763 ₪, או כ-1,147 ₪ לחודש.

בסיכומו של דבר, העשור 2011-2001 היה טוב למעסיקים, פחות טוב לעובדים: ההכנסה הלאומית גדלה ב-35%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-23%, זה של המעסיקים גדל ב-85%.

המאון העליון נוטל לעצמו חלק גדול והולך מעוגת ההכנסות. הדבר עולה משני מקורות:

א. לפי נתוני הלמ"ס על הכנסות של שכירים, המאון העליון של השכירים ריכז בידיו ב-2010 6.8% מכלל הכנסות השכירים בישראל – השיעור הגבוה ביותר בעשור האחרון.

ב. לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה על הכנסות של כלל הנישומים, שכירים ועצמאים גם יחד, המאון העליון ריכז בידיו בשנת 2010 14.1% מכלל ההכנסה ברוטו בישראל – גידול של 34% בתוך חמש שנים בלבד, בין 2005 ל-2010. נתון זה מציב את ישראל קרוב לראש רשימת הארצות שבהן המאון העליון עשיר במיוחד (ר' טבלה בעמוד הבא; הנתונים העולמיים נכונים לסביבות 2005).

חלקו הגדל של המאון העליון בעוגת ההכנסות נובע, בין השאר, מהתגמולים שקיבלו המנהלים הבכירים במשק. מנכ"לים בחברות "תל אביב 25" קיבלו בשנת 2011, בממוצע, 9.8 מיליון ש"ח בשנה – בתוך זה 3.0 מיליון ש"ח שכר, 2.8 מיליון ש"ח מענק (בונוס) ו-4.2 מיליון ש"ח תשלום מבוסס מניות.

התמונה המצטיירת מהנתונים הנ"ל מעידה, מצד אחד, על ריכוז של הון והכנסות בידי מיעוט; מצד שני היא מעידה על היחלשות של כוח המיקוח של רוב העובדים והעובדות בישראל. התוצאה: שוק עבודה שאינו מצליח לפרנס בכבוד חלק גדול מן המועסקים בו. רווחי המיעוט היום עלולים להתברר כהפסד עתידי של ישראל, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח.