כחלק מטיוטת חוק ההסדרים מוצע להקפיא את השכר לפיו מחושב מענק העבודה (או בשמו המוכר "מס הכנסה שלילי"),  וכן את סכומי המענק הנגזרים ממנו. מדובר בצעד שיפגע בבעלי השכר הנמוך בישראל, במיוחד על רקע עליית מדד המחירים בכ-4% בשנה האחרונה.

הסדרים של מענק עבודה ושימוש במערכת המס לסיוע לעובדים עניים נפוץ במרבית מדינות ה-OECD.[1]

 בישראל מענק העבודה משולם על ידי רשות המיסים למטרות עידוד תעסוקה לאנשים בעלי הכנסות נמוכות והקלה בעוני של אנשים עובדים החל משנת 2007. המענק משולם לבני 21 ומעלה שהם הורים לילדים. בני 55 ומעלה או אנשים עם מוגבלות זכאים למענק גם אם אין להם ילדים והורים יחידנים (שמרביתם נשים) זכאים למענק גבוה יותר, ועד תקרת שכר גבוהה יותר. המענק ניתן לשכירים ועצמאים. סכומי המענק ותקרת השכר המזכה במענק תלויים בגיל ומצב משפחתי. תקרת השכר החודשי המזכה במענק נעה בין כ-7,000 ש"ח לכ-13,000 ₪ לחודש על פי הנתונים לעיל.

סכום המענק הממוצע עומד על כ-4,000 ש"ח לשנה.[2] סכומי המענק וההוצאה הממשלתית בגינו נמוכים בהשוואה למדינות אחרות המיישמות כלי זה. בישראל סכום המענק המרבי הוא כ-6.8% מהשכר הממוצע לנשים ו-4.5% מהשכר הממוצע לגברים. בארה"ב המענק הוא כ-11% מהשכר הממוצע. פער גדול יותר נמצא בשיעור המענק המירבי כאחוז משכר הזכאים, שיעור זה עמד על 40% בארה"ב לעומת 12% לגברים ו-17% לנשים בישראל.  בשנת 2013 ההוצאה הממשלתית בישראל על תכנית מענק עבודה עמדה על כ-0.07% תוצר, ואילו בארה"ב ההוצאה הממשלתית על התוכנית בשנת 2009 עמדה על 0.4% תוצר ובבריטניה על 0.5% תוצר.[3]

ישראל מאופיינת בקבוצה גדולה יחסית של משתכרי שכר נמוך, להם מיועד המענק. ארגון ה-OECD מגדיר שכר נמוך כשכר המגיע עד שני שלישים מההכנסה החציונית במשק, למועסקים במשרה מלאה. שיעור בעלי השכר הנמוך בישראל על פי ה-OECD, גבוה מאוד. למעשה בשנת 2022 ישראל נמצאת בראש המדרג, שניה רק לבריטניה, עם שיעור של 23.4% שכירים העובדים בשכר נמוך.

בתנאים אלה, מענק העבודה אינו נותן מענה מספק לעובדים בשכר נמוך. לפיכך לא רק שדרושה העלאה משמעותית של הסכומים הניתנים כמענק עבודה, במיוחד ברמות השכר הנמוכות ביותר, אלא שלא סביר לפגוע במקבלי המענק כפי שמוצע בחוק ההסדרים.