מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר לא הבחינה בין אוכלוסיות, ובאותו היום 3 בני אדם מקרב אוכלוסיית מבקשי המקלט נרצחו בעיר שדרות. מיד עם פרוץ המלחמה ומתוך תחושה של שותפות גורל, נרתמו גם מבקשי מקלט החיים בישראל למאמץ החברה האזרחית לסייע לנפגעים. הם אספו תרומות מזון, סייעו בקטיף הפירות והירקות בהתנדבות, ועוד. מולוגוטה צגאי, מבקש מקלט מאריתריאה, חירף את נפשו והציל את חייו של סא"ל י' שנפגע מירי חמאס. אלא שלמרבה הצער, בכל הנוגע לקבלת סיוע ותמיכה מהמדינה, קהילת מבקשי המקלט נשארת מאחור.

בקרב אוכלוסיית המפונים מאז ה-7 באוקטובר ישנם גם מבקשי מקלט ופליטים, אשר נאלצו לעזוב את ביתם ומדינתם בשל החשש לחייהם. אלא שבניגוד לאוכלוסיות אחרות בישראל, קבוצה זו לא הייתה זכאית למענק פינוי ולסיוע כלכלי מהממשלה.

לפי הנתונים של רשות האוכלוסין, עם פרוץ המלחמה התגוררו באזורים המפונים, ובפרט בערים אשקלון ושדרות, כ-1000 פליטים ומבקשי מקלט. עם זאת, המדיניות הממשלתית לא כללה קבוצה זו במדיניות הפינוי והסיוע הכלכלי, כך שהיא נאלצה להתפנות בכוחות עצמה, בעזרת ארגוני הסיוע ואנשים טובים, ונותרה חסרת תמיכה כלכלית.

הדרת מבקשי המקלט ממערכת הסיוע למפונים בעקבות האירועים הביטחוניים בצפון ובדרום מזכירה את הדרתם ממערכת הסיוע הממשלתית בעקבות פרוץ מגיפת הקורונה לפני כמה שנים. מחקר שפורסם מטעם משרד הבריאות ועיריית תל אביב יפו בקרב מבקשי המקלט בשלהי 2020, לאחר שני סגרים, מצא כי העדר מנגנוני הסיוע השפיע קשות על בריאותה של אוכלוסיה זו: 32% מהנשאלים אז נמצאו באי ביטחון תזונתי בינוני, ועוד 54% באי ביטחון תזונתי חמור.

בעתירה שהוגשה לבג"ץ בפברואר השנה ע"י ארגוני הסיוע היא"ס, א.ס.ף ורופאים לזכויות אדם, נטען כי הפקרת מבקשי המקלט ללא סיוע כלכלי מהווה אפליה ופגיעה בזכויות אדם בסיסיות. העתירה הוגשה לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לפנות לגורמי הממשל שיכירו בבעיה, ויכללו את אוכלוסיית מבקשי המקלט בתוכניות הסיוע. אלא שפניות אלו נותרו ללא מענה. בעתירה זו דרשו הארגונים להעניק סיוע כולל ומקיף לכל המפונים, ללא הבדל במעמד האזרחי. אלא שעד היום המדינה דחתה את מתן תשובתה לטענות ארבע פעמים, בטענה שהיא עדיין בוחנת פתרון לנושא.

העדר הסיוע לאוכלוסיית מבקשי המקלט המתגוררת באזורים המפונים היא דוגמא קיצונית למדיניות הסיוע והפינוי בה נקטה הממשלה מאז ה-7 באוקטובר. מחקר חדש של מרכז אדוה עקב אחר הנתונים הקיימים – החסרים למדי – אודות אוכלוסיית המפונים בצפון ובדרום, כ-118 אלף תושבים, והשירותים המדינתיים שהוענקו להם. מחקר זה הצביע על כך שמדיניות הפינוי והסיוע הייתה לוקה בחסר כלפי כלל האוכלוסייה, וסבלה מחוסר אחידות וחוסר קוהרנטיות.

מקרה אחד בולט אירע למשפחת גידאי ברהא, אשר ברחה מהמלחמה באריתריאה בשנת 2008 ומצאה מקלט בישראל, בעיר אשקלון. בחודש אוקטובר פגעה רקטה פגיעה ישירה בדירת המשפחה, וזו נהרסה יחד עם כל תכולתה. המשפחה אמנם חולצה מהדירה ללא פגיעה פיזית, אך נותרה עם פגיעה נפשית כבדה. אף שדירתם נפגעה מפגיעה ישירה ובדומה לכלל אוכלוסיית מבקשי המקלט, גם משפחת גידאי ברהא לא היתה זכאית לסיוע ומענקים לפינוי, והם נאלצו להסתמך על נדיבותם של זרים וארגוני סיוע.

בראיון לכתבה שהתפרסמה באתר 'המקום הכי חם בגיהנום', סיפר מברטום, אב המשפחה, כי ״הבעיה העיקרית היא המצב הנפשי של הילדות ואשתי" והוסיף כי: "כרגע אני מחזיק את כל המשפחה על הכתפיים שלי, וזה קשה, אבל אני אומר תודה בכל יום על זה שניצלנו מהפגיעה של הטיל והצלחנו לברוח מהדרום. העיקר שכולנו בחיים״.