מחקר של מרכז אדוה ביוזמת נעמת עוקב אחר מסלול החיים של נשים בישראל – מהכניסה לשוק העבודה ועד גיל הזקנה – ומציג את מנגנוני השעתוק, ההדרה וההתשה המובילים לעוני מתמשך, במיוחד בקרב קבוצות מוחלשות.

רגע לפני שמוזרמים מיליארדים נוספים להסכם עם אינטל, יש לשאול בביקורתיות המתבקשת, הכיצד חברה שמקבלת תמיכה ממשלתית חסרת תקדים אינה נדרשת לדין וחשבון ציבורי המלווה בסנקציה כלכלית משמעותית על פיטורי עובדים בזמן מלחמה.

לראשונה משרד העבודה מפרסם נתונים אודות עובדים שעתיים והמצב עגום: העסקה שעתית הפכה לדרך להוזלת כוח העבודה. זוהי העסקה פוגענית, נצלנית ובלתי מוסרית, ולטווח ארוך לא בטוח שהיא כלכלית. לאור שכיחות התופעה, הגיעה השעה לחוקק חוק שיגביל צורת העסקה זו למשרות חלקיות וארעיות מטיבן.

כך נראית קבלת החלטות ללא ייצוג לנשים וללא שיקולים מגדריים. מקומות העבודה עם מיגון פועלים, אולם מסגרות החינוך והטיפול סגורות. ומי יישארו עם הילדים בבית? ניחשתם נכון, האמהות העובדות.

התקציבים שיועדו להכשרות מקצועיות לא נוצלו בהתאם לצורכי שוק העבודה, גם לא לאחר פרוץ המלחמה. מדובר בכשל מדיניות. מדיניות עבודה אקטיבית איננה מותרות לשעת שגרה, אלא מנגנון חיוני לשיקום חברתי וכלכלי. תפקידה לצמצם פערים, לחזק את האוכלוסיות שנפגעו ולתמוך בהתאוששות של הפרטים, היישובים והמשק כולו.

מסמך זה בוחן את מצבם של עובדים בשכר נמוך בישראל, שכירים ועצמאים ומעלה כי שיעור העובדים בשכר נמוך – פחות משני שליש השכר החציוני במשק – עלה בשנים 2022-2015. במקביל חלה ירידה בחלקם של כלל העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית ועלה שיעורן של משפחות עם שני מפרנסים החיות בעוני.

פערי השכר בין גברים לנשים בישראל נותרו גבוהים ויציבים בעשור האחרון. שימור הפערים בקרב שכירים מבטיח בתורו את העמקת הפערים המגדריים לאחר גיל פרישה. ההשלכות השליליות של פערים אלו מחייבות צעדים לצמצום אי-השוויון בשכר ובהכנסות מפנסיה.

ממצאים ממחקר משותף של 'קו לעובד' ו'מרכז אדוה' המציג תמונה מלאה ככל הניתן על הנעשה בשטח במסגרת הרפורמה משנת 2016 להעסקת עובדים פלסטינים בישראל.

המחקר בחן את דפוסי היוממות (הגעה לעבודה וממנה) של נשים ערביות בין השנים 2015 ל-2022.

נשים ערביות אקדמאיות המתגוררות במשולש הן בעלות רמת היוממות הגבוהה ביותר בקרב נשים ערביות, והיא גם עלתה בקצב מהיר יותר בשנים שנבדקו. עם זאת הן עדיין נמצאות הרחק מגברים ערבים. פיתוח תחבורה ציבורית בין עירונית ויישובית ועידוד השכלה לנשים ערביות עשויים לסייע בהגברת התעסוקה והעצמאות של נשים מועסקות ערביות מוחלשות.