מלחמת ה-7 באוקטובר החריפה והגבירה את המצוקות הנפשיות ואת הצורך במענה טיפולי של כלל האוכלוסייה וביתר שאת של קבוצות בתוכה, כגון נפגעי אירועי ה-7 באוקטובר, מפונים, משפחות שבתיהן נפגעו מירי טילים וחיילים הסובלים מפוסט-טראומה. המצוקה הנרחבת הזו פגשה מערכת ציבורית שסובלת זה שנים ממחסור כרוני בכוח אדם, מתקנים שאינם מאוישים ומזמינות נמוכה של שירותי טיפול.

המהלך שמובילה השרה גולן של קיצוץ תקציבי החומש פוגע לא רק בחברה הערבית, אלא בחברה הישראלית כולה. במקום לצמצם פערים – המדינה בוחרת להעמיק אותם.

המסמך מתבסס על מגוון מקורות אך עוצב לאור ראיונות עם מפונים.ות בידי המדינה מהדרום ובעיקר מהצפון, עוסק בפגיעות בפינוי ארוך טווח ומסכם בהמלצות מדיניות.

מתוקף ההסכמים הקואליציוניים ובעקבות לחץ סקטוריאלי של מפלגת הציונית הדתית, הוגדל התקציב של מרכז החוסן ביו"ש בסכום הגבוה ביותר בקרב כלל מרכזי החוסן, יותר מהתקציב הנוסף שהופנה למרכזי החוסן בעוטף עזה, אשקלון ונתיבות. מרכזי החוסן בגליל, ומרכז החוסן לחברה הבדואית בנגב לא קיבלו תוספת תקציבית כלל

מדוע החליטה הממשלה להוסיף תקציב למרכזי החוסן ביו"ש בלבד, בעוד שהנתונים על אודות מספר נפגעי החרדה המטופלים במרכזי החוסן ברחבי המדינה הראו שיש לחזק לכאורה דווקא את מרכזי החוסן בדרום?