בישראל רק שני-שליש מההכנסות של קשישים מקורן בהכנסות מקצבאות ומפנסיה, וקשישים רבים נאלצים להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה

בעוד שבענף ההייטק השכר מוקפץ במעלה הסולם ומצמיח מיליונרים חדשים, בתחתית הסולם יש שחיקה עקבית של קצבאות המוסד לביטוח לאומי • טור ראשון בסדרה באתר העוקץ על חוק ההסדרים ותקציב המדינה

המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל ממשיכה להזניח את הטיפול בעוני ודוחקת משפחות נוספות למצב של אי-ביטחון תזונתי

המחקר בוחן את מעמדן של משפחות הנמצאות מעט מעל קו העוני ומוצא שמצבן אינו טוב בהרבה מזה של המשפחות העניות

המסמך שפרסם לאחרונה "פורום קהלת" – שממליץ לצמצם הטבות למשפחות חד-הוריות – תלוש מהמציאות. בלי מידע על שיעורן ועל רמת הכנסתן ביחס לכלל האוכלוסייה ובלי הכרה בקשיים שלהן, ההצעות לגביהן פשוט לא הגיוניות

עיון בנתוני דו"ח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2016 מעלה כי הגורם המרכזי המציב את ישראל בראש דירוג העוני בקרב מדינות ה-OECD היא השחיקה החריפה במערך הביטחון הסוציאלי, הננקטת כחלק ממדיניות ממשלתית מאז ימי נתניהו כשר אוצר בשנות ה-2000

החלום הרטוב של הממשלה הוא שהנכים יעבדו לפרנסתם, לכן דחו את מסקנות ועדת זליכה והקימו את ועדת שמחון, שלא פרסמה עד כה דבר. באוויר מופרחים מספרים שונים והנכים, למרות התמיכה הציבורית הגורפת, עדיין ממתינים להכרה שהם זכאים להנות מרמת חיים של בן אדם

מאז שנת 2000, המחירים של סל התצרוכת של הישראלים עלו, אולם קצבת הנכות הכללית דרכה במקום. רוב הנכים הכלליים אינם עובדים, וקצבת הנכות מציבה אותם מתחת לקו העוני

קצבת הנכות מוגדרת כ"הכנסה מינימלית לקיום". אך מדוע על מקבלי קצבאות להסתפק במינימום? האם יש להענישם על כך שאינם יכולים לפרנס עצמם כראוי? את המושג "הכנסה מינימלית לקיום" יש להחליף במושג חדש – "הכנסה הוגנת לקיום"