פרסומים

רגע, בנט, הסכם חדש זה עם כולם?

לקראת הבחירות אנו מתבשרים כמעט מדי יום על גיוס של רכש חדש למפלגות המבקשות להתמודד מול הקואליציה הנוכחית. חלק מהמצטרפים החדשים מלאו שורה של תפקידי מפתח בשירות המדינה ואין סיבה לחשוד שאינם מעוניינים בהסטת הספינה של המשק והמדינה לכיוונים מבטיחים ומעודדים. חשוב שכשהם מפשילים שרוולים לצורך זאת יראו לנגד עיניהם את כלל האוכלוסייה בישראל.

 "תהיו איתי רגע, כי המהלך הזה עומד לשנות את החיים שלכם. אחרי כמעט 80 שנות מדינה, היום השקנו את מהפכת ״הסכם חדש״ – מהלך מכונן לתיקון המדינה. אספר לכם *בדיוק* איך נתקן את כל התחומים במדינה, ואיך החיים ייראו אחרי התיקון" – כך פרסם אתמול נפתלי בנט, מועמד לראשות הממשלה בבחירות הבאות.

גם עו"ד לירן אבישר בן חורין (בראיון לדה מרקר), פירטה את עיקרי "תוכנית התיקון לישראל" שהתבקשה להוביל על ידי נפתלי בנט. לפי הכתבה, אבישר בן חורין "הפגישה 250 בכירים והשלימה 22 תוכניות עבודה" לצורך מטרה ראויה זו.

רוב מכריע של ההמלצות בתוכניות העבודה, כך נראה, מגיעות מבית המדרש של הימין הכלכלי, אפילו הקיצוני. ואכן – הגופים מטעם החברה האזרחית שהיו שותפים במהלך נמצאים במרכז המפה מבחינה כלכלית ואף ימינה ממנה באופן מובהק, מכון קהלת למשל. מצער שלא היו מספיק נציגים המזוהים עם תפיסה סוציאל דמוקרטית, וזאת בתוכנית שיזם מי שנתפש על ידי רבים כתקווה של מצביעים המשתייכים לפלג הליברלי (מימין ומשמאל) בישראל.

מבחר קטן (כי קצרה היריעה) מהתובנות וההצעות שהועלו בתוכניות אלה: מיצוי השתכרות ושרות צבאי יהיה תנאי לתמיכה בחרדים; הכנסה לנפש כבר לא תשמש קריטריון למתן תמיכה לתושבי ישראל; מערכת חינוך אחת ללא תמיכה לזרמים בדלניים תוך מתן חופש פעולה נרחב יותר לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר בניהול המערכת – כחלק מ"ביזור סמכויות הממשלה והפחתת רגולציה"; כינון חוקה לישראל ועוד.

חלק מרעיונות אלה כופרים באדנים הבסיסיים של מדינת רווחה מודרנית. למשל: כיצד בדיוק יוגדר "מיצוי השתכרות" ומי יקבע האם המאמץ להשתכרות הוא מספיק? האם אדם צריך לקבל כל עבודה שמוצעת לו? ולאיזה מרחק מצופה ממנו לנסוע? האם אדם חייב לעבוד במשרה מלאה? מה בדבר מי שיש לו מוגבלות חלקית שאינה מאפשרת לו מצד אחד קבלת קצבת נכות אך בהחלט מפריעה לו "למצות" יכולות בשוק העבודה? מה בדבר אנשים המטפלים בבני משפחה חולים? כיצד יפוצו מי שהמדינה טעתה בזיהויים? והחשוב ביותר – דרישה זו מתעלמת מצד הביקוש בשוק העבודה. בפריפריה ישנם רבים שאינם יכולים "למצות השתכרות" לא בגלל שאינם מעוניינים בכך ולעיתים אפילו לא בגלל שאינם מסוגלים, אלא בשל מצב שוק העבודה במקומות מגוריהם. כל השאלות הללו הן כבדות משקל ועיסוק אמיתי בהן יעמיס ביורוקרטיה ענפה ומסורבלת שהצוות ששקד על התוכנית סולד ממנה.

ההצעה שלא להתחשב בהכנסה לנפש כדי להעניק סיוע מהווה גם היא תקדים קיצוני שאינו עולה בקנה אחד עם אושיות מדינת הרווחה המודרנית ועם אף אחת מהמדינות המפותחות שמגדירות עצמן (מי יותר ומי פחות) ככאלה. העלמת מרכיב כזה ממתן סיוע לנזקקים היא לא פחות מסגירת שערי הביטחון הסוציאלי בישראל.

בעוד שההצעה לקיום לימודי ליב"ה לכל מקובלת על מרבית האוכלוסייה בישראל, ההצעה להמשיך להעצים את סמכויות מנהלי בתי הספר מהותה היא המשך ההפרטה במערכת החינוך והיא צפויה על פי מחקרים רבים בתחום להעמיק את אי השיוויון בחינוך שהוא גם ככה מהגבוהים בעולם.

כבר כיום, עוד לפני יישום תוכנית מעין זו או אפילו חלקים שלה, ישראל מובילה בשורה של מדדים כלכליים חברתיים המצביעים על רמת סיוע נמוכה מידי לנזקקיה. כך, גם בניכוי הוצאות ביטחון הוצאותיה לרווחה כאחוז מהתמ"ג הן מהנמוכות בעולם המערבי. שיעורי העוני בישראל, מנגד, ממקמים אותה בין 1-3 המדינות שבהן רמת העוני של נפשות בישראל היא הגבוהה במדינות המפותחות. שיעורי העובדים והעובדות בשכר נמוך בישראל (עובדים במשרה מלאה!) גם הם בין הגבוהים במערב, וכמובן רמת האי שוויון בחינוך, פערי הנגישות לשירותי בריאות בפריפריה, פערי שכר מגדריים שגם הם מהגבוהים בעולם המפותח ועוד ועוד.

תחולת העוני של נפשות בהשוואה בינלאומית 2019-2023

 

שיעור העובדים בשכר נמוך בהשוואה בינלאומית, 2022

הניסוי שנעשה בתחום זה בתוכנית הכלכלית של 2002/2003 שבין היתר קיצץ באופן עמוק את קצבאות הילדים וקצבאות הבטחת הכנסה, העלה במידה ניכרת את שיעורי העוני למשך יותר מעשור. מי יכול להעריך את ההשלכות של משפחות שנפלו למצב של עוני ושהו בו במשך שנים בעקבות הקיצוצים הנרחבים בתשלומי הרווחה מאותן שנים, גם אם בהמשך התמתנו שיעורי העוני? האם הוגי והוגות התוכנית הביאו בחשבון למעלה ממחצית מהאוכלוסייה הענייה וזו שבמעמד בינוני נמוך – שאינם שייכים למגזר מסוים אך יטופלו על פי החזון  ביד קשה?

למרבה הצער נראה שהוגי התוכנית השאפתנית, לא ראו לנגד עיניהם אף אחת מהעובדות ומהבעיות הללו. ואם כן ראו ובכל זאת בחרו בתוכנית השופכת את התינוק עם המים, התהייה והאכזבה אפילו גדולות יותר.

לקראת הבחירות אנו מתבשרים כמעט מדי יום על גיוס של רכש חדש למפלגות המבקשות להתמודד מול הקואליציה הנוכחית. חלק מהמצטרפים החדשים מלאו שורה של תפקידי מפתח בשירות המדינה ואין סיבה לחשוד שאינם מעוניינים בהסטת הספינה של המשק והמדינה לכיוונים מבטיחים ומעודדים. חשוב שכשהם מפשילים שרוולים לצורך זאת יראו לנגד עיניהם את כלל האוכלוסייה בישראל.