ברברה סבירסקי חוזרת לראשיתו של פרויקט ניתוח התקציב במרכז אדוה, ולתרומתו לחיזוק הדיון הציבורי על ההשלכות החברתיות של תקציב המדינה בישראל.

היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות כלפי נשים 2025: נשים הסובלות מאלימות במשפחה מתמודדות לרוב גם עם ניתוק ממשאבים כלכליים מצד בן הזוג. ברקע, נשים הן בסיכון גבוה יותר להידרדר למצוקה כלכלית ולחיים בעוני. לכן, על המדינה להרחיב משמעותית את הסיוע הכלכלי המוענק להן ולקדם מעני דיור הולמים עבורן. מדיניות שתאפשר להן לצאת ממעגל האלימות אל חיים יציבים ובטוחים.

כמו בשירו של ברטולד ברכט, גם כאן אפשר לשאול: מה תהיה תרומתה של האימפריה לקריית גת ובעצם לישראל כולה? מה תהיה תרומתה לביטחון ולפיתוח? מי ייהנו מן הפיתוח יותר, המקומיים או האורחים? היכן ישוכנו האורחים, היכן ילמדו הילדים, מי יוזמן להקים את השירותים? ומי יקבל את השכר הגבוה?

תקציב המדינה הוא הביטוי המעשי העיקרי של מדינת הרווחה. מכאן שהעובדה שאין דנים עדיין בתקציב המדינה לשנת 2026 צריכה להדאיג אותנו מאוד. העובדה שהצעת התקציב עדיין לא הוגשה, גם היא צריכה להדאיג אותנו, שכן היא מלמדת על סכנה היסטורית של חזרה אל עידן המלכות.

משק החשמל בישראל ניצב בפני אתגרי חוסן תשתיתי וביטחון אנרגטי משמעותיים. אלו נובעים משילוב של תת-השקעה, שינוי מבני המתאפיין בהפרטה ומסחור, וירידה מדאיגה ברמת היתירות – הגיבוי שמאפשר שמירה על אמינות האספקה. פגיעת הטיל האיראני במתקן חיוני של חברת החשמל באזור אשדוד, אשר הובילה לשיבושים באספקת חשמל לצרכנים באזור, ממחישה את הפגיעוּת המבנית.

לראשונה משרד העבודה מפרסם נתונים אודות עובדים שעתיים והמצב עגום: העסקה שעתית הפכה לדרך להוזלת כוח העבודה. זוהי העסקה פוגענית, נצלנית ובלתי מוסרית, ולטווח ארוך לא בטוח שהיא כלכלית. לאור שכיחות התופעה, הגיעה השעה לחוקק חוק שיגביל צורת העסקה זו למשרות חלקיות וארעיות מטיבן.

יועצי תקשורת של גופים רשמיים כדוגמת המכון למחקרי ביטחון לאומי החלו להשתמש בביטוי "המילואימניקים – דור הניצחון". אנו סבורים שישנם ביטויים נאמנים יותר להתרחשויות.

כך נראית קבלת החלטות ללא ייצוג לנשים וללא שיקולים מגדריים. מקומות העבודה עם מיגון פועלים, אולם מסגרות החינוך והטיפול סגורות. ומי יישארו עם הילדים בבית? ניחשתם נכון, האמהות העובדות.

ההשפעה של סדר היום הלחימתי על החברה הישראלית היא עמוקה ורחבת היקף. היא לא רק מעצבת את סדר העדיפויות הלאומי ומסיטה משאבים מתחומים חיוניים, אלא גם מחלחלת לתודעה הציבורית ומשפיעה על תפיסת המציאות. החברה הישראלית, המצויה תחת איום מתמיד, מפתחת חוסן ויכולת הסתגלות גבוהים, אך במקביל עלולה לפתח תלות מסוימת במצב החירום הביטחוני. תלות זו עלולה להקהות את הביקורת הציבורית על מדיניות הלחימה ולהקשות על קידום פתרונות מדיניים לסכסוכים.