ב-2009, ההוצאה הלאומית לבריאות (הכוללת הן את ההוצאה הציבורית והן את זו הפרטית) היתה דומה לזו של 1995: 7.9% מהתמ”ג. בשנת 2008 ההוצאה הלאומית לבריאות היתה 7.8%. הוצאה זאת היא נמוכה בהשוואה בין-לאומית. היא זהה להוצאה בסלובקיה וגבוהה מאלה של הונגריה (7.3%), לוקסמבורג (7.2%), צ’כיה (7.1%), פולין (7.0%), צ’ילה (6.9%), קוריאה (6.5%), מקסיקו (6.0%) ותורכיה (5.9%).

רוב הארצות המפותחות מוציאות אחוז גדול יותר מהתמ”ג על בריאות – בין 8-11%. ארצות הברית, שעד לאחרונה לא היה בה ביטוח בריאות חובה, הוציאה 16%, מעל ומעבר לשאר הארצות (למ”ס, 2010, הודעה לעיתונות). בישראל, ההוצאה הלאומית לבריאות נמוכה מהחציון של ארצות ה-OECD (8.7%).

ההוצאה הלאומית הנמוכה בישראל היא בראש ובראשונה תוצר של הוצאה ציבורית נמוכה. לעומת זאת, ההוצאה של משקי בית היא גבוהה. להלן אנו מציגים את ההוצאה של משקי בית בין השנים 1995 ו-2008 – השנה האחרונה שעבורה פורסמו נתונים. בשעה שההוצאה הלאומית לבריאות כמעט ולא השתנתה בין השנים 1995 ו-2008, ההוצאה של משקי בית לבריאות גדלה בקרוב ל-30%.