מחיר הכיבוש בזמן קורונה

מאת: שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס | יולי 2020

הסכסוך הישראלי-פלסטיני והכיבוש גובים מחירים כבדים מאוד משני הצדדים.

הפלסטינים משלמים את המחיר הגבוה ביותר, אבל גם אנחנו משלמים מחיר כבד על התמשכות הסכסוך והכיבוש.

כיצד?  ואיך זה קשור לקורונה?

הכיבוש הסתתר רק לרגע מאחורי הקורונה

מה לכיבוש ולקורונה? לכאורה, כלום. למעשה, הרבה מאוד.
הקורונה אמנם תופסת כיום את מרבית הכותרות, אך הכיבוש לא נעלם; הוא שריר וקיים. צה"ל עדיין יושב במחנותיו בשטחים והוא עדיין מפטרל בערים ובכפרים. יש מעצרים. יש גם סגרים צבאיים, לא רק סגרי קורונה.
הקורונה חשפה כמה תופעות יפות. למשל, שיתוף הפעולה בין צוותים רפואיים משני צדי הקו הירוק, גם בגדה המערבית וגם ברצועת עזה. אבל אלה שיתופי פעולה בין כובש לנכבש, לא בין אזרחים שווי מעמד של שתי מדינות שכנות.
בעוד שארצות אחרות יוכלו לחוש הקלה ברגע שעקומת הקורונה אצלן תשוטח, אנחנו בישראל נמשיך להיות חשופים להשלכות של הכיבוש בפרט ושל הסכסוך הישראלי פלסטיני בכלל, על המחיר הכבד הנגזר מהם, בייחוד בכל עת של התלקחות אלימה.

הזירה הפוליטית מספקת לנו כבר עתה השערה בדבר ההתלקחות האלימה הבאה: התחייבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לספח התנחלויות – לא ברור כמה – לשטח הריבוני של מדינת ישראל. סיפוח שכזה, אם יתרחש, עלול לגרור את שני הצדדים לעימות אלים ואכזר, שהשלכותיו עלולות להיות קשות מאלה של הקורונה.
בעת כתיבת דברים אלה עדיין לא ברור מה היקפו ומה השלכותיו של משבר הקורונה. מכל מקום, מן הראוי לפעול לקידום הסדר מדיני המקובל על שני הצדדים. הסדר מדיני היה צו השעה לפני הקורונה. הוא צו השעה גם כיום.

הכיבוש ונדנדת הצמיחה: לא רק הקורונה

המשק הישראלי נתון מזה מעט יותר משלושה עשורים – למעשה, מאז האינתיפאדה הראשונה, שפרצה ב-1987 – במעין רכבת הרים העולה-יורדת בתכיפות גדולה מזו המוכרת בארצות אחרות. אצלנו, העליות והמורדות הן תוצאה לא רק של משברים כלכליים כלל-עולמיים כדוגמת המשבר הפיננסי העולמי של 2008 או משבר הקורונה הנוכחי, אלא גם של עימותים אלימים בינינו לבין הפלסטינים, כדוגמת שתי האינתיפאדות והמבצעים התכופים למדי ברצועת עזה.

צמצם
קראו עוד

מגפת הקורונה גורמת למשבר כלכלי כלל עולמי. בעת כתיבת שורות אלה קשה עדיין להעריך את היקף הפגיעה שלה במשק העולמי בכלל ובזה הישראלי בפרט. בנק ישראל, בתחזית מחודש יולי 2020, מעריך כי בשנת 2020 תסתכם פגיעת הקורונה בצמיחה שלילית, דהיינו, המשק הישראלי, לא זו בלבד שלא יצמח, הוא יתכווץ בשיעור של 6%.
ישראל לא לבדה, כמובן: קרן המטבע העולמית העריכה בחודש אפריל כי בשנת 2020 תתכווץ הכלכלה העולמית בשיעור של 3%. באשר לישראל, הקרן צופה כי הכלכלה תתכווץ בשיעור גבוה יותר מזה שצפה בנק ישראל – 6.3%.

בעת כתיבת שורות אלה, הסירה ישראל, כמו מרבית המדינות, את הסגר הכללי והמשק חוזר בהדרגה לפעילות. והנה, כבר מסתמן העימות הישראלי-פלסטיני הבא, הנושא איום של אי-יציבות כלכלית, הלא הוא התחייבות ראש הממשלה לספח התנחלויות ישראליות בשטחים הפלסטיניים למדינת ישראל.

צמצם
קראו עוד

במהלך מסע הבחירות האחרון, שהסתיים ב-2 במרץ, עלה נושא הסיפוח של ההתנחלויות. שתי המפלגות הגדולות השמיעו הצהרות תומכות, האחת, של ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, באופן ישיר, השנייה, של ראש מפלגת כחול-לבן, בני גנץ, תוך הסתמכות על "מתווה השלום" של הנשיא טראמפ. סיפוח הוא צעד שעלול לגרום להתנגדות פלסטינית חריפה, שתגרום שוב למשבר שאין לדעת את היקפו ואת חומרתו. הוא אף עלול לגרום לפירוק הרשות הפלסטינית, דבר שיעביר את מלוא האחריות לקיום כל השירותים שם לידי מדינת ישראל. מה שיוביל למשבר כלכלי עצום ממדים.

ישראל הקטנה אינה יכולה להימנע ממשברים כלכליים הפוקדים את כל העולם. אולם היא כן יכולה לנסות ולמנוע משבר כלכלי מקומי באמצעות הסדר מדיני המקובל על שני הצדדים – שלא כמו ההסדר שהציע הנשיא האמריקני טראמפ, המקובל רק על צד אחד בסכסוך.

מקור: עיבוד של מרכז אדוה מתוך מאגר הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 15.3.20
להסתרה
לצפיה
להסתרה
לצפיה

המענה לחוסר יציבות: הוצאה חברתית נמוכה

נדנדת הצמיחה מייצרת למשק הישראלי תדמית של חוסר יציבות. חברות דירוג האשראי הבינלאומיות רואות זאת כאיום על משקיעים, ישראליים וזרים כאחד.
כדי להתמודד עם איום זה נוקטת ממשלת ישראל במדיניות עקבית של צנע תקציבי, שנועדה להציג בפני משקיעים ובפני חברות דירוג אשראי בינלאומיות חזות של יציבות פיננסית, למרות חוסר היציבות הנובעת מן הכיבוש והסכסוך המתמשכים. מדיניות זו מצאה ביטוי מוחשי בחוק להפחתת הגירעון ולצמצום ההוצאה התקציבית משנת 2004. ההוצאה החברתית של ממשלת ישראל היא כיום (2017) אחת הנמוכות בארצות ה-OECD.

צמצם
קראו עוד

הצנע התקציבי הוביל לירידה מהירה של החוב הציבורי, מ-104.9% בשנת 2004 בימי האינתיפאדה השנייה ל-60% ב-2019. חוב ציבורי קטן נושא מסר מרגיע למשקיעים. אבל צנע תקציבי פוגע בשירותים החברתיים.
התרשים שלהלן מצביע על כך שבשנת 2001, ערב הנהגת מדיניות הצנע התקציבי, עמדה ההוצאה החברתית בישראל על 17.6% – שיעור זהה לזה של הממוצע בארצות ה-OECD. ב-2007, בעקבות הנהגת מדיניות הצנע התקציבי ירד היקפה של ההוצאה החברתית בישראל לשפל של 14.6%. לאחר מכן עלה השיעור מעט, אך פחות משיעור הגידול בארצות ה-OECD. התוצאה היא פער הרחוק מסגירה בין ישראל לחברותיה בארגון ה-OECD.

17.4
17.6
18.0
18.3
18.2
18.2
17.9
17.7
18.5
20.7
20.6
20.2
20.3
20.4
20.3
19.0
20.5
20.2
20.1
16.2
17.5
17.4
16.9
15.8
15.3
15.1
14.6
14.8
15.3
15.4
15.2
15.5
15.5
15.5
15.5
15.5
16.0

מהשלכות הצנע התקציבי: פגיעה בתקציב הבריאות

הקיצוצים בשירותים החברתיים שנערכו בעקבות האינתיפאדה השניה משליכים, כמובן, גם על תקציב מערכת הבריאות בישראל בכלל ותקציב בתי החולים הציבוריים, בפרט, שהתקציב שלהם לא הוגדל במהלך השנים די הצורך. בתי החולים הציבוריים ניצבים אל מול הקורונה עם מחסור ברופאים ובאחיות, מחסור במיטות אישפוז ומחסור באמצעי בדיקה, תוצאה של הוצאה ציבורית נמוכה לבריאות ביחס למדינות החברות בארגון המדינות המפותחות.

התרשים שלהלן מציג את השינויים שנרשמו בעשור האחרון בהוצאה הציבורית לבריאות, בישראל ובשש מדינות נבחרות החברות ב-OECD: אירלנד, פינלנד, הולנד, אוסטריה, דנמרק ושוודיה. ארצות אלה דומות לישראל במספר תושביהן ובהישענותן על הון אנושי ולא על אוצרות טבע. כמו כן, אלה מדינות שישראל היתה רוצה להידמות אליהן מבחינת התוצר לנפש ורמת החיים.
ב-2018, ההוצאה הציבורית הגבוהה ביותר לבריאות נרשמה בשוודיה –9.3% תמ"ג. ישראל, באותה השנה, ניצבה בתחתית הרשימה עם הוצאה של 4.8% מהתמ"ג.

4.3%
4.4%
4.8%
4.6%
8.0%
5.3%
5.0%
6.7%
6.8%
7.0%
7.6%
7.7%
5.3%
8.5%
8.2%
6.7%
8.7%
8.8%
6.3%
6.9%
9.3%

מי ישלם את מחיר הקורונה?

משבר הקורונה יצריך גידול בהוצאות הממשלה, כדי לסייע לכל הנפגעות והנפגעים: תאגידים, עסקים קטנים ובינוניים ושכירים שאיבדו את פרנסתם. מי ישלם את המחיר? בין השאר, מי ששילם את מחיר האינתיפאדה השנייה.
ההלם של האינתיפאדה השנייה ומדיניות הצמצום התקציבי שאומצה אז עומדים מאחורי אחת התפניות השליליות ביותר בתולדות המדיניות החברתית בישראל. מדובר בקיצוצים המאסיביים שנערכו בשנים 2003-2002 בקצבאות המוסד לביטוח לאומי, ובראשן גמלת הבטחת הכנסה, קצבת ילדים ודמי אבטלה.
קיצוצים אלה הגדילו את היקף העוני והחלישו את מנגנוני התמיכה במובטלים, בעובדות ועובדים בעלי הכנסה נמוכה ובמשפחות מרובות ילדים. מאז האינתיפאדה השנייה, רשת הביטחון הסוציאלי איבדה מיכולתה לצמצם את תחולת העוני.
נפגעי הצנע התקציבי הם גם ראשוני נפגעי הקורונה.

צמצם
קראו עוד

מן הראוי לציין כי הפגיעה ברשת הביטחון הסוציאלי אילצה רבים להיכנס לשוק העבודה, לרוב בעבודות דלות שכר בענפי השירותים והמסחר. והנה, סקר חדש של בנק ישראל מעלה כי ענפי השירותים והמסחר הם אלה שסבלו יותר מכל ממשבר הקורונה – הפדיון בהם ירד ורוב העובדים יצאו לחל"ת. ועוד, מסקירת הכלכלנית הראשית עולה כי בכל הענפים נפגעו העובדים בעלי השכר הנמוך.
למרבה הצער, משרד האוצר מתנגד כיום למתן דמי אבטלה לעניים במקביל לקצבאות, בטענה כי הדבר יפגע במוטיבציה שלהם לעבוד. אלה אותן סיסמאות שהושמעו בעת הקיצוצים הגדולים בקצבאות הביטוח הלאומי בזמן האינתיפאדה השנייה.

לכודים בין שני מאונים

משבר הקורונה מספק הוכחה נוספת להצטלבות שניים מן הכוחות העיקריים המעצבים את מדיניותה של ממשלת ישראל: השכבה העשירה בישראל, שאותה התרגלנו לכנות "המאון העליון", ומאון עליון נוסף, הלא הם "המתנחלים האידיאולוגיים". מאון עליון כלכלי לצד מאון עליון פוליטי.

צמצם
קראו עוד

המאון העליון הכלכלי הוא שכבה של כ-90 אלף נפש (1% מהאוכלוסייה) שעושרה גדל בדור האחרון הרבה יותר מזה של שאר הישראלים. שכבה זו הלכה והתהוותה בדור האחרון, עם צמיחתן של קבוצות עסקיות משפחתיות גדולות, בין השאר בעקבות גל ההפרטות של שנות ה-1980 וה-1990; עם האמריקניזציה של שכר הבכירים בתאגידים הגדולים; עם ריבוי האקזיטים, בעיקר בענפי ההיי-טק. משבר הקורונה פגע בהכנסותיהם של חלק מן התאגידים הגדולים אך בינתיים אינו פוגע בעושרם הפרטי של בעליהם ומנכ"ליהם. תאגידים אלה גם ייהנו מסיוע ממשלתי נדיב.

"המאון העליון הפוליטי" מורכב ממתנחלים "אידיאולוגיים", ומונה, על פי הנתונים המקובלים, כ-60 אלף עד 80 אלף נפשות – מספר דומה למדי לזה של המאון העליון הכלכלי. אך למרות מספרם המצומצם יחסית, הנהגתם הפוליטית של מתנחלים אלה משמשת כקבוצה רבת עוצמה בפוליטיקה הישראלית, קבוצה שביכולתה להטיל וטו פוליטי כנגד מהלכי מדיניות רבים, לרבות מהלכים מדיניים לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כוח זה בא לידי ביטוי בימים אלה, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו התחייב לספח לישראל חלק של ההתנחלויות.

מי שחפץ להבין מדוע ישראל מתאפיינת בשיעור אי-שוויון ועוני מן הגבוהים במערב, צריך להביא בחשבון את פעילותם והשפעתם הבו-זמנית של שני המאונים העליונים, זה הכלכלי וזה המדיני. האחד עומד מאחורי מדיניות המסים הנמוכים וסביר כי יתנגד לכל העלאה שלהם, כדרך להתמודד עם הגירעון התקציבי הגדול הצפוי ללוות אותנו בשנים הקרובות; השני יפעיל לחצים כדי לקדם מדיניות של סיפוח וכדי למנוע כל הסדר מדיני המקובל על שני הצדדים – ובכך יבטיח את התמשכות הכיבוש ואת הצורך להתמודד עם האי-יציבות הכלכלית באמצעות מדיניות של צנע תקציבי.

שני כוחות צולבים אלה יכריעו במידה רבה כיצד נתאושש מן הקורונה.

מקורות והערות

1. בנק ישראל (6.7.2020). התחזית המקרו-כלכלית של חטיבת המחקר, יולי 2020. הודעה לעיתונות.

2. סבירסקי, ב' (2020). משבר הקורונה: ישראלים, לא מספיק שתריעו לנו. תל אביב: מרכז אדוה.

3. חוב ציבורי כולל רשויות מקומיות. משרד האוצר, החשב הכללי, יחידת ניהול החוב, דוח שנתי לשנת 2004; משרד האוצר, הודעה לעיתונות, החשב הכללי פרסם אומדן ראשון של יחס החוב לתוצר בשנת 2019, 20.1.2020

4. סבירסקי, ש', קונור אטיאס, א' וליברמן א' (2020). תמונת מצב חברתית 2020. תל אביב: מרכז אדוה.

5. אקשטיין, צ', מנחם-כרמי, ש' וסומקין ס' (אפריל 2020). ניתוח מצב התחלואה בישראל ובמדינות אירופאיות דומות. נייר מדיניות מיוחד. המרכז הבינתחומי הרצליה: מכון אהרן למדיניות כלכלית.