כדי שתהיה לנו מערכת בריאות ראויה, חייב להיות קשר בין בריאות ופוליטיקה

יש לקוות שמשבר הקורונה והאינטרס והתקשורתי והאישי שהמשבר הזה הנחית עלינו יובילו להתעניינות מחודשת במערכת הבריאות הציבורית מצד המפלגות או מצד המועמדים לראשות הממשלה. זאת כיוון שללא לחץ פוליטי, המערכת תמשיך לסבול ממחסור ומתת-תקצוב

מה הקשר בין בריאות ופוליטיקה? זהו, שאין קשר.

במאמר דעה שפירסם פרופ' אברהם דורון, הוצג ניתוח של מערכת הרווחה בישראל (גיליון 110 של ביטחון סוציאלי, יוני 2020). במאמר נטען כי אחת הסיבות למצבה הנוכחי של מערכת הבריאות היא העובדה שהמפלגות חדלו להתעניין בנושא.

זאת, בניגוד למצב בתקופת היישוב, כאשר המפלגות, או המחנות הפוליטיים-חברתיים, הן שהקימו את קופות החולים. אז, כל קופת חולים היתה קשורה למפלגה פוליטית ולצרכנים שהיו חברי אותה מפלגה. קופות החולים הוקמו על ידי המפלגות והמפלגות ראו בקופות החולים שלהן מקור עוצמה.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1994) הוביל לדה-פוליטיזציה של קופות החולים: החוק ניתק את הקשרים (אלה שעדיין היו קיימים) עם המפלגות ומוסדותיהן.

במילותיו של דורון: "נושא שירותי הבריאות איבד את משקלו וחשיבותו בזירה הפוליטית-מפלגתית בישראל". קופות החולים השתנו: מארגוני צרכנים הן הפכו לספקיות של משרד הבריאות. כספקיות הן סיגלו לעצמן דפוסי התנהגות עסקיים (אמנם עסקים ללא מטרות רווח). וכעסקים, הן החלו לראות את המבוטחים לא כצרכנים אלא כלקוחות. (לתיאור של השינויים שחלו בקופות החולים, ר' את המאמר: "הפרטה במערכת הבריאות הציבורית בישראל: ביטוייה והשלכותיה").

ארגוני החברה האזרחית העוסקים בנושא הבריאות נוהגים להשחית את זמנם בחיפוש במצעי המפלגות אחר התייחסות לנושאים הקשורים למערכת הבריאות הציבורית. הם לא מוצאים.

אברהם דורון צודק: מערכת הבריאות איננה נושא לרוץ איתו בבחירות. נוסיף כי מאמר הדעה של דורון הוגש לפרסום באפריל 2019 – הרבה לפני שמגפת הקורונה חשפה את מצבה העגום של מערכת הבריאות הציבורית. במיוחד בתי החולים ושירותי בריאות הציבור: מחסור בכוח אדם רפואי, במיטות אשפוז ובציוד. אלמלא המחסור, אולי היה המשבר פחות חריף: הפחד הגדול שהשתרר עם פרוץ המגפה בארץ , שמא מערכת הבריאות לא תוכל לעמוד בטיפול בחולים רבים – היה נחסך, ויתכן שהסגר היה מוגבל יותר והנזק הכלכלי קטן יותר.

דורון קרא למפלגות לחזור ולהתעניין בנושא מערכת הבריאות. הקריאה היא במקום, כמובן, אלא שכעת המפלגות הן לא במקום: עידן המפלגות של פעם חלף מן העולם וכיום מה שיש לנו הוא לא מפלגות אלא מועמדים לראשות הממשלה המקבצים מסביבם ערב רב של שותפים.

יש לקוות שמשבר הקורונה והאינטרס והתקשורתי והאישי שהמשבר הזה הנחית עלינו יובילו להתעניינות מחודשת במערכת הבריאות הציבורית מצד המפלגות או מצד המועמדים לראשות הממשלה. זאת כיוון שללא לחץ פוליטי, המערכת תמשיך לסבול ממחסור ומתת-תקצוב.

כדי שתהיה לנו מערכת בריאות ראויה, חייב להיות קשר בין בריאות ופוליטיקה.