בדומה להגדרות מקובלות במחקר הבין-לאומי, במסמך זה המעמד הבינוני מוגדר לפי ההכנסה הפנויה לנפש תקנית ביחס להכנסה החציונית לנפש תקנית: משקי בית שהכנסתם נעה בין 75% ל-200% מן החציון נמנים עם הרובד הבינוני.

הפוסט החלום הישראלי מתכווץ: המעמד הבינוני בישראל – מהקטנים ביותר ב-OECD הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

העסקים שבבעלות המשתתפות הם ברובם עסקים קטנים מאוד, ורובן אינן מעסיקות עובדים נוספים. הם פועלים בעיקר בתחומים כגון טיפוח וקוסמטיקה, מזון ובישול, הדרכה ואימון אישי, עיצוב ואמנות, וחינוך והוראה. תחומים אלה נשענים במידה רבה על קשר ישיר עם לקוחות ועל פעילות פרונטלית, מאפיינים אשר חושפים את הפעילות העסקית לפגיעה בתקופות של משבר והגבלות פעילות.

רקע: נשים עצמאיות בישראל

התפלגות רמת ההשכלה מצביעה על כך שנשים עצמאיות שאינן מעסיקות עובדים הן בעלות רמת השכלה גבוהה יחסית. כמעט מחצית מהן (47%) הן בעלות תואר אקדמי, לעומת כשליש מהגברים בקבוצה זו. מנגד, שיעור הנשים בעלות השכלה נמוכה יותר (ללא בגרות) נמוך מזה של הגברים.

למרות שנשים עצמאיות הן בעלות רמת השכלה גבוהה יחסית, הן מרוויחות פחות מגברים. בשנת 2023 עמדה ההכנסה החודשית הממוצעת שלהן על 7,474 ₪, לעומת 14,153 ₪ בקרב גברים – פער של 47%.

פערים אלה עשויים להיות קשורים, בין היתר, לחלוקה המגדרית של מטלות משק הבית והטיפול בילדים, אשר עדיין מוטלות במידה רבה יותר על נשים.

ממצאי הסקר

ממצאי הסקר שנערך במסגרת המחקר מספקים תמונה ממוקדת של מאפייני העסקים שבבעלות המשתתפות. מהנתונים עולה כי תחומי הפעילות המרכזיים הם ייצור ומכירת מוצרים (25%), שירותים מקצועיים (23%) וטיפולים אישיים (21%), לצד תחומים נוספים כגון הדרכה, תיירות ופנאי.

פגיעה משמעותית בפעילות העסקית: ממצאי המחקר מצביעים על כך שבתקופות המשבר חוו בעלות עסקים רבות פגיעה בפעילות העסקית ובהכנסותיהן. בין 60% ל-70% מהמשיבות דיווחו על ירידה בהכנסות העסק בתקופות המשבר שנבחנו, ובמקרים רבים נרשמה גם הפסקה זמנית של פעילות העסק. לצד הפגיעה הכלכלית, תיארו רבות מהנשים תחושות של אי ודאות מתמשכת, קושי בתכנון קדימה ושחיקה נפשית, הנובעת מהצורך לשלב בין ניהול העסק לבין אחריות משפחתית בתקופות חירום.

אסטרטגיות פעולה: המחקר מצביע גם על כך שחלק מבעלות העסקים פיתחו אסטרטגיות הסתגלות שונות במטרה להתמודד עם הפגיעה בפעילות העסקית כגון, מעבר לפעילות מקוונת, התאמת המוצרים ו/או השירותים לצרכים חדשים ופניה לקהלי יעד חדשים. רק כמחצית מבעלות העסקים הצליחו לבצע התאמות מסוג זה, בין היתר בשל מחסור במשאבים כלכליים, ידע מקצועי וליווי עסקי מתאים. הדברים עולים גם מדברי אחת ממשתתפות המחקר: "הרוב עברו למשלוחים, התאימו את העסק למוצר חדש שניתן למכור אונליין או בשליחויות, כל זה גם כדי לעמוד בהוצאות הקבועות. היו עסקים שסגרו את העסק כי לא יכלו לעמוד בהוצאות. בכל מקרה הייתה ירידה במכירות".

נגישות לסיוע ממשלתי: ממצא מרכזי נוסף שעולה מן המחקר הוא כי הנגישות לסיוע ממשלתי בתקופות משבר הייתה מוגבלת עבור חלק ניכר מבעלות העסקים. 44% לערך מהנשים שעסקיהן נפגעו במהלך משבר הקורונה או במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר לא הגישו בקשה למענק ממשלתי או לא ידעו כיצד לעשות זאת. בנוסף, חלק מהנשים שהגישו בקשה למענק לא קיבלו את הסיוע בפועל. נתונים אלה מצביעים על פער בין כלי הסיוע הממשלתיים לבין יכולת המיצוי שלהם בקרב בעלות עסקים קטנים מאוד.

סוגי הקשיים שחוו בעלות העסקים: מן הנתונים עולה כי בכל התחומים שנבחנו נרשמה עלייה ברמת הקושי הממוצעת בתקופת המלחמה לעומת תקופת הקורונה, במיוחד בתחום הרגשי.

לנוכח תרומתם של עסקים אלה לפרנסת משקי בית ולחוסן הכלכלי של קהילות, יש חשיבות רבה בפיתוח מדיניות ציבורית המזהה את מאפייניהם הייחודיים ומספקת להם מענים מותאמים. חיזוק מנגנוני הסיוע, הנגשת מידע ושיפור ההתאמה של כלי התמיכה לעסקים קטנים מאוד עשויים לתרום ליכולת ההתמודדות של בעלות עסקים עם משברים עתידיים ולחיזוק החוסן הכלכלי והחברתי בישראל.

על בסיס ממצאי המחקר מוצעות מספר המלצות מרכזיות למדיניות ציבורית:

• איסוף ופרסום נתונים שיטתי של נתונים על עסקים קטנים בישראל בפילוח מגדרי;
• הקמת מנגנון פיצוי מהיר ופשוט להפעלה עבור בעלי ובעלות עסקים קטנים בעת משבר;
• התאמת תנאי הזכאות למענקים ממשלתיים לעסקים בעלי מחזור נמוך שאינם מעסיקים עובדים;
• הרחבת מנגנוני הסיוע להכשרה וליווי בתחום המסחר המקוון והשיווק הדיגיטלי;
• פיתוח מסגרות לרישות עסקי ולחיזוק שיתופי פעולה בין בעלות ובעלי עסקים קטנים.

הפוסט עצמאיות במשבר: נשים עצמאיות בעלות עסקים קטנים בישראל בתקופות של משבר כלכלי הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

הניסיון והמחקר מלמדים על השפעות מובחנות של תקופות חירום על נשים בהשוואה לגברים. כך עולה גם ממחקר שעורכות  ד"ר יעל חסון, מנכ"לית מרכז אדוה, והדס בן אליהו, מנהלת מדעית של מרכז "יודעת" במכון ון ליר בירושלים. המעקב אחר ההשלכות המגדריות של המלחמה המתמשכת הינו משימה מאתגרת בשל מחסור בנתונים מוסדיים, מעודכנים בזמן אמת ומפולחים מגדרית. לפיכך, הדו"ח מתבסס גם על מידע וסקרים עצמאיים שנערכו על-ידי ארגוני חברה אזרחית.

ככלל, ניתן לאפיין דפוסי השפעה של עתות משבר על נשים בהיבטים של השתתפות בשוק העבודה, בעומס הטיפולי, בבריאות ובאלימות כלפי נשים. הגידול בהוצאות הצבאיות גורם לצמצום ההשקעה הציבורית בשירותים חברתיים, מצב המוביל לפגיעה מובהקת בציבור הנשים, אשר נסמכות יותר על שירותים חברתיים ועל רשת הביטחון הסוציאלי. נשים גם מהוות רוב בקרב המועסקים בשירותים הללו ולפיכך, הפגיעה בהן כפולה. בנוסף, הקיצוץ בשירותים החברתיים מגביר את עומס הטיפול בילדים, בבני המשפחה ובמשק הבית – עומס המוטל בעיקר על נשים. בתוך כך, לצד השפל בייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות בישראל לאורך כל תקופת המלחמה והמבצעים הצבאיים באיראן, בולט גם הגידול החד במספר הנשים שנרצחו על רקע מגדרי. גם מספר הנשים ששוהות במקלטים לנפגעות אלימות נמצא בעליה לאחר ירידה בחודשים הראשונים למלחמה. מהדו"ח עולים מספר ממצאים מרכזיים נוספים:

תעסוקה ופרנסה– קיים דפוס מגדרי בשוק העבודה בעתות משבר: בתחילת המשבר, נשים נדחקות החוצה משוק העבודה בהיקפים גדולים מגברים בשל ההאטה בשוק העבודה. זאת על רקע בידול תעסוקתי שמאפיין את ציבור הנשים בישראל, המרוכזות במשלחי יד הפגיעים במיוחד לכל האטה או פגיעה בשוק העבודה, בשילוב האחריות המוגברת שלהן לטיפול בילדים ובמשק הבית. לפיכך, מצבי חירום מעמיקים דפוסי תעסוקה ממוגדרים כירידה לחלקיות משרה, עדיפות למקום עבודה קרוב לבית ופערי שכר שאינם מצטמצמים. עם זאת, לרוב קיימת התאוששות וקצב חזרה מהירים יותר של נשים לתעסוקה, בהשוואה לגברים. כך למשל עולה מדפוס התעסוקה בחודשים אוקטובר-נובמבר 2023 עם פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס, ובחודשים יוני-יולי 2025, במהלך מתקפת ישראל על איראן וההכרזה על מצב מיוחד בעורף – תקופות בהן מערכת החינוך סגורה וכך גם חלק ממקומות העבודה. פגיעותן של הנשים בשוק העבודה משתקפת גם בנתונים הבאים:

עובדות שעתיות– נשים מהוות רוב (59%) בקרב העובדים השעתיים. הפגיעה בעובדים אלה במצבי החירום הביטחוניים היא כפולה: במקרים רבים הם אינם מפוטרים או מוצאים לחל"ת, אולם המשמרות שלהם מתבטלות או מצטמצמות. לכן שכרם נפגע משמעותית, אך הם אינם זכאים להיכלל במנגנוני הפיצוי המוצעים על-ידי המדינה.

בעלות עסקים קטנים– בסקר שנערך בשנת 2025, על ידי מרכז אדוה בקרב בוגרות העמותה להעצמה כלכלית לנשים עולה, כי 68% מבעלות העסקים הקטנים דיווחו על ירידה בהכנסות על רקע המלחמה. 64% דיווחו על ירידה בהכנסות בעקבות המלחמה מול איראן ב-2025. לצערנו, לא מפורסמים נתונים מוסדיים מפולחים מגדרית ביחס לפגיעה בעצמאים ועצמאיות.

הגנה חלשה בתקופות פגיעות– מעסיקים מגיבים למצבי משבר בשוק העבודה בפניות מוגברות לקבלת היתר לפגיעה בתעסוקת עובדות הזכאיות להגנה על רקע הריון ולידה. לפי דו"ח מנהל הסדרה ואכיפה לשנת 2024, בשנים 2021-2020 ניכרת השפעתה של מגפת הקורונה על שוק העבודה, ובשנים 2024-2023 השפעתה של המלחמה: רוב רובן של פניות המעסיקים מתקבלות ושיעור ההיתרים הניתנים לפגיעה בתעסוקה עומד על 75% או יותר.

עוני וביטחון סוציאלי– מצבי חירום מחריפים את מצבן הכלכלי של נשים אשר בשגרה סובלות מאי שוויון בשוק העבודה וזאת, ללא מערכת תמיכה ציבורית מספקת. בשל כך, הן עלולות להידרדר לחיים בעוני. בנוסף, נשים הן רוב בקרב משפחות חד הוריות (86%) וכ- 25% מהן חיות בעוני (ומעל ל-50% בקרב נשים ערביות). כמו כן, נשים מהוות רוב מקרב ציבור מקבלי הבטחת הכנסה, כך לאורך השנים 2024-2019. שיעורן היה גבוה במיוחד בשנת 2024 ועמד על כ- 62%.

הגירעון הטיפולי– המלחמה חשפה את עומק השחיקה במערך הטיפול הציבורי, בין היתר במקצועות כפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וייעוץ חינוכי – בהם מועסקות בעיקר נשים. הצורך הגובר במענים טיפוליים פגש מערכת הסובלת ממחסור חמור ומתמשך של משאבים וכוח אדם. ביטוייו של המשבר רבים: במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות 1,435 תקנים של עובדים סוציאליים אינם מאוישים וקיים צורך באלפי עובדים נוספים; במערכת החינוך מחסור של 2,674 תקנים של פסיכולוגים חינוכיים, לצד 997 תקנים שאינם מאוישים; צורך בתוספת של כ-1,500 משרות של פסיכולוגים קליניים בשירות הציבורי; מחסור של 300 פסיכיאטרים במערכת הציבורית עוד טרם המלחמה.

על רקע כל זאת, קיימת חשיבות רבה לנקיטה בצעדים הבאים:

1. דרישה למתווי פיצויים בעתות משבר, הנקבעים מתוך ראיה מגדרית של מצבן של הנשים בשוק התעסוקה ותוך הכרה בעומס הטיפולי המשפיע על הנשים בעתות חירום.
2. 2. דרישה לפרסום נתונים מוסדיים בזמן אמת ובפילוח מגדרי– כך בכל הנוגע לפרסום החודשי של סקרי כוח אדם, אשר עליו לכלול נתונים כהיקפי משרה, ענפי עיסוק, מקצועות והיקף עבודות שקופות בפילוח מגדרי, גילאי, גיאוגרפי ולפי לאום. כך גם באשר להצגת נתונים עקביים בנוגע לבידול מגדרי בשוק העבודה ובהשכלה הגבוהה.
3. יישום החלטת ממשלה 1845 בנושא הטמעת חשיבה מגדרית בגיבוש מדיניות ובקבלת החלטות בעתות חירום.

ללא שינוי תפיסתי והכרה בחשיבות של הטמעת חשיבה מגדרית בהחלטות הממשלה, הציבור הישראלי כולו ימשיך לשלם את מחיר ההדרה.

הפוסט נייר עמדה: ההשלכות המגדריות של מבצע "שאגת הארי" והצורך במענה מיידי הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

בעקבות האסון בירושלים, התעורר לרגע קצר הדיון במצב המסגרות לגיל הרך, והצעה חדשה פורסמה (בחדשות ערוץ 13) מטעם מרכז השלטון המקומי: לייבא סייעות מארצות המזרח, שיעברו הכשרה קצרה בישראל, במסגרת פיילוט ב-15 רשויות מקומיות. למרות העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך, מתוך תפיסה שיש למסגרות אלה ערך חינוכי, ההצעה משקפת את הגישה הארכאית לפיה המעונות והגנים הן מסגרות "בייביסיטר" שמטרתן העיקרית לשרת הורים עובדים. היא משתלבת במגמה הגוברת של ייבוא עובדים זרים לכל ענף משק בו חסרים עובדים, כך לאחרונה גם לרשתות השיווק.

כלומר, במקום לשפר את השכר ותנאי העבודה ברשתות השיווק הרווחיות מאד, וכמובן להגדיל את ההשקעה הציבורית במסגרות לגיל הרך, וכך לספק תעסוקה הולמת לעובדות ישראליות, בוחרים בסחר בכוח אדם זול שאפילו אינו דובר את השפה. ועוד, מהניסיון שהצטבר בתחום הבניין, החקלאות וההסעדה, ענף אליו נכנסים עובדים זרים בהיקפים משמעותיים הופך תלוי בעובדים אלה, כאשר השכר ותנאי העבודה מתדרדרים, ניצול העובדים רווח ועובדים ישראלים נרתעים מלעבוד באותם משלחי יד.

ההשקעה הממשלתית בחינוך לגיל הרך בישראל נמוכה מאד בהשוואה בינלאומית ואינה מאפשרת חינוך ראוי לילדים ותנאי עבודה טובים למועסקות. חלקה של ההוצאה הממשלתית מתוך כלל ההוצאה לילד בגיל הרך עמדה בישראל על28% בלבד, לעומת 87% בנורווגיה.

מהשוואה בינלאומית שערך מבקר המדינה עולה כי שיעור המימון הציבורי למבגרות לגיל הרך נמוך מאד בישראל.  כך, כ-18% מכלל ההוצאות על מסגרות אלה (ציבוריות ופרטיות) לעומת ממוצע של כ-71% במדינות ה-OECD . (נתוני 2018/19). וזאת למרות ששיעור האימהות העובדות בישראל גבוה משמעותית בהשוואה לרב מדינות הארגון.

ועוד, ישנם פערים גדולים בשיעור הפעוטות השוהים במסגרות תקניות ומפוקחות בין יישובים ובין מגזרים. השיעור נמוך במיוחד ביישובים הערבים ובתוכם ביישובים הבדואים בנגב. כמו כן, באופן אבסורדי, שיעור השוהים ביישובים מבוססים גדול משמעותית משיעורם ביישובים באשכולות הנמוכים והבינוניים.

משבר החינוך לגיל הרך הוא קודם כל משבר כוח אדם. לפי הערכות מרכז השלטון המקומי חסרות כ-3,000 סייעות לגיל הרך, ומידי חודש נסגרות לסירוגין עשרות מסגרות בשל מחסור בסייעות או גננות מחליפות. רשויות מבוססות מעסיקות סייעות מתקציביהן בעוד אחרות אינן מסוגלות לעשות זאת. כמו כן בשנת הלימודים 2024/25 נסגרו מעל 500 מעונות יום בשל מחסור בכוח אדם.

הסיבה המרכזית למחסור בסייעות הן תנאי העבודה הבלתי סבירים שלהן: שכרן נע סביב שכר המינימום ובמקרים רבים אינו משולם במלואו, היחס בין מספר נשות הצוות לפעוטות גבוה מאד ועל אף כוונות לצמצמו הדבר טרם נעשה. מדיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד בכנסת עולה כי שכר המטפלות בפועל מביא למחסור במטפלות בשוק ולזליגה שלהן לתפקידי סייעות בגני ילדים, שם התנאים טובים יותר. בנוסף, נמצא כי בשנת 2024 כ-80% מהסייעות לא קיבלו את השכר המיועד להן על פי התעריפים של משרד העבודה.  כלומר, מפעילי המסגרות מסיתים את תקציב השכר למטרות אחרות.

מטפלות המשפחתונים המוכרים מועסקות כשכירות על ידי רשתות ורשויות מקומיות אך מרביתן כעוסקות זעירות. מחקר שבחן לעומק את תנאי עבודתן עולה כי שולי הרווח שלהן נמוכים מאד ואינם מאפשרים הפרשות לתנאים סוציאליים. תעריף המטפלות במכרזים נקבע על סמך שעות פתיחת המשפחתון והוא אינו כולל עבודות הכנה, כגון ניקיון, בישול והכנת חומרים, אותן אסור למטפלות לעשות בזמן פעילות המעון. בנוסף הן סובלות מחוסר ודאות לגבי מספר התינוקות שישהו במשפחתון כל שנה.

שני צעדים נדרשים כדי לתקן את קריסת מערכת החינוך לגיל הרך: הפיכתה לציבורית ואוניברסלית כפי שנעשה בגילאי 6-3, ותקצוב שיאפשר תנאי העסקה הוגנים, הכשרה לכל הסייעות ויחס ראוי בין נשות צוות למספר הילדים בכל קבוצה.

הפוסט מי יטפל בילדים? יבוא עובדות לגנים במקום השקעה ציבורית הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

הכל, כמפורט להלן:

1. נכון להיום יש וואקום חקיקתי בנושא זכותם של עובדים לשכר בשעת חירום, סוגיה שרלוונטית לכלל העובדים בישראל. אנו סבורים כי הגיעה העת להסדיר את תחום הפיצויים לעובדים בעת משברים באופן מקצועי ועקבי, על מנת ליצור ודאות אצל עובדים ומעסיקים גם יחד. ישנה חשיבות מיוחדת לעתיד לעניין הסדרת התחום וטיפול מקצועי בו. מאחר שמשברים לא נוצרים "יש מאין", ובאורח פתאומי, יש להפיק לקחים מההסדרים שהונהגו עד כה אשר לא נתנו מענה טוב לקבוצות שונות של עובדים, ולשפרם.
2. מנגנון הפיצויים שקיים היום בחוק מיועד למעסיקים בלבד, ומאפשר תשלום שכר לעובדים באמצעות פיצוי בגין נזקים עקיפים, אך הגשת הבקשה לפיצוי מותנית בשיקול דעתו של המעסיק, כל עוד אין לעובד זכות קנויה לתשלום שכר בגין היעדרות בהתאם להנחיות פיקוד העורף בתקופת מצב החירום.
3. פתרון החל"ת המלא הוא הפתרון שאומץ בתקופת מגיפת הקורונה ולאחר מכן גם במלחמת ה-7 באוקטובר, וגם במהלך המערכה עם איראן בחודש יוני 2025. זה היה פתרון ששימש את הממשלה ואת המחוקק כמעין פתרון "אינסטנט" למצב המלחמתי, אך אינו מספק מענה הולם לכלל העובדים במשק, ובמיוחד פוגע בעובדים המוחלשים.
4. כפי ששבנו והתרענו, מדובר בפתרון רע, במיוחד לעובדים מוחלשים, ומעסיקים שהיו עשויים להגיש בקשה לפיצוי בגין שכר העובדים באמצעות מגנון הנזק העקיף בחרו להוציא אותם לחל"ת באופן רטרואקטיבי בעידוד המדינה כדי שיקבלו דמי אבטלה, אשר לא היוו תחליף אמיתי לשכרם והותירו רבים מאחור:
   • שיעור דמי האבטלה המשולמים אינו עומד על 100% מהשכר;
   • בתקופת החל"ת לא משולמות הזכויות הסוציאליות והיא לא נספרת במסגרת חישוב הוותק של העובד לצורך חישוב זכויות התלויות בוותק כגון: דמי הבראה, ימי מחלה, חופשה שנתית או תקופת ההודעה המוקדמת;
   • הוצאה לחל"ת מנתקת את הקשר, ופוגעת בטווח הארוך בביטחון הסוציאלי, ודווקא בשעת חירום ישנה חשיבות גדולה לשמירת הקשר עם מקום העבודה בתור מסגרת יציבה ובטוחה ושימור הקשר עם המעסיק;
   • כמו כן, עבור אוכלוסיות רבות הוצאה לחל"ת משמעה אובדן פרנסה מלא מכיוון שאין להם זכאות לקבלת דמי אבטלה (עובדים אחרי גיל פרישה, מבקשי מקלט, עובדים שכבר ניצלו את מלוא זכאותם לדמי אבטלה במלחמה, עובדות שחוזרות מחל"ת אחרי לידה ועוד).
5. הפגיעה חמורה במיוחד בעובדים שעתיים, מרביתם עובדים עניים ומוחלשים, רבות מהן עובדות שעתיות, שנעדרים כוח מיקוח מול המעסיק בשגרה ובמיוחד בחירום. מודל החל"ת המלא התנה קבלת דמי אבטלה במסירת מכתב הוצאה לחל"ת על ידי המעסיק, אך ממקרים שהגיעו אלינו בשנתיים וחצי האחרונות, לא אחת עובדים שעתיים פשוט לא נקראו לעבודה, לעתים משך שבועות ארוכים, ולמעשה הוצאו בפועל לחל"ת, מבלי שקיבלו ממעסיקיהם מכתב הוצאה לחל"ת. בהיעדר מכתב, עובדים אלו לא היו זכאים לדמי אבטלה והם נאלצו לספוג את הירידה בשכרם או להתפטר. באופן זה הפגיעה בעובדים שעתיים הייתה כפולה – הם גם לא קיבלו את הזכות לשכר באמצעות מסלול הנזק העקיף למעסיקים, וגם לא היו זכאים לקבלת דמי אבטלה מכיוון שלא הצליחו להציג מכתב הוצאה לחל"ת על אף שעמדו בכל הקריטריונים האחרים.
6. אך מעבר לכך, גם ה'מענים' שכן ניתנו לעובדים בזמן המלחמה התגלו כבעייתיים במיוחד ביחס לעובדים שעתיים. כך למשל, מתווה הפיצויים למעסיקים לא התנה את הפיצוי למעסיק בשמירה על היקפי משרה, מה שהשפיע במיוחד על עובדים בהעסקה שעתית שהיקפי משרותיהם פשוט הופחתו דה-פקטו נוכח הקיצוץ במשמרותיהם, ומכיוון שמודל החל"ת הגמיש נדחה, עובדים אלו לא היו זכאים לפיצוי בגין ההפחתה בהיקף המשרה. עובדים רבים דיווחו על חוסר וודאות רב וחשש אמיתי לעתידם.
7. לאור זאת, אנו מתריעים שאם גם הפעם יאומץ מתווה פיצויים שבצידו עידוד הוצאה המונית לחל"ת, התוצאה תהיה שעובדים רבים שוב ייאלצו לעבוד בניגוד להנחיות פיקוד העורף כדי להבטיח בזמן אמת את שכרם; יעזבו את מקום עבודתם כדי למצוא מקור פרנסה חלופי; או יסכימו למנגנונים חלופיים ופוגעניים-פחות (הפחתת שכר, הרעת תנאים, הוצאה לחל"ת וכו') שיבטיחו להם הכנסה כלשהי, מבלי שהם יקבלו כל שיפוי על הפגיעה בשכרם בתקופת המלחמה. אימוץ פתרון דומה לפתרונות שאומצו בשנתיים האחרונות יפגע בעובדים מוחלשים ויעמיק את הפערים הכלכליים והחברתיים שנוצרו.

על כן, אנו מבקשים כדלקמן:

א. אימוץ הסדר קבע לפיצויים למעסיקים ולתשלום שכר לעובדים בשעת חירום בחקיקה ראשית – כפי שציין מבקר המדינה בדו"ח שפורסם לאחרונה בינואר 2026, ישנה חשיבות עליונה גם ביצירת מנגנון מוסדר וקבוע. מנגנון זה חייב להסדיר לא רק את מתווה הפיצויים למעסיקים אלא לצידו גם זכות קנויה לעובדים לקבלת שכר על היעדרות בשל הנחיות חירום במסגרת חוק ההגנה על עובדים בשעת חירום, תשס"ו-2006, על מנת לנטרל את אי הודאות הרבה שנלווית לעובדה שהפיצויים ניתנים דרך קבע במודל רטרואקטיבי אד הוק. יצוין בהקשר זה כי הצעת חוק בעניין כבר הונחה על שולחן הכנסת וניתן לקדם אותה .

ב. לחלופין, להציע פתרון שייתן שיפוי לשכר בגין הפחתה בהיקף משרה בשעת חירום, בין אם באמצעות מודל חל"ת גמיש כדי לתת מענה לירידה בהיקפי משרה תוך הבטחת הכנסתם של העובדים, ובין אם במסגרת מתווה הפיצויים לנזק עקיף.

ג. לחילופי חילופין, בגלל שפתרון החל"ת שאומץ במלחמה פגע בעובדים שעתיים שלא קיבלו מכתבי הוצאה לחל"ת אלא פשוט לא נקראו לעבודה, ככל שמאמצים את מתווה החל"ת גם באירוע החירום הנוכחי, יש לאפשר תביעה לדמי אבטלה גם בלי מכתב הוצאה לחל"ת אם עובדים לא נקראו לעבודה, ולהסתמך על תצהיר או על דו"חות נוכחות מהמעסיקים.

אנו מבקשים כי תגבשו במערכה הנוכחית פתרון מוסדר ומתווה פיצויים שרואה לנגד עיניו את כלל העובדים במשק, ולא מזניח את העובדים המוחלשים והפגיעים ביותר. עליכם לספק רשת ביטחון אמיתית וראויה יותר, וללמוד לקח מאירועי העבר, כדי לתת הגנה טובה יותר למי שנפלו בין הכיסאות. זו חובתה של המדינה בשעה קשה זו.

הארגונים החתומים:

קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, הקליניקה לדיני עבודה באוניברסיטת תל אביב, איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי, שדולת הנשים בישראל, מרכז אדוה, הפורום למאבק בעוני

הפוסט עמדת פורום זכויות עובדים ועובדות לעניין פיצויים לעובדים במערכה עם איראן הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.