הפוסט ד"ר יעל פרואקטור בדיון בחוק הדיור הציבורי הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

הפוסט מעמד הביניים התכווץ הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

לפי מסמך המלצות של ארגון הבריאות העולמי משנת 2024, למיסים ייעודיים על משקאות ממותקים השפעה מובהקת על עליית המחיר של המוצרים, ובעקבות כך על ירידה בצריכה. היתרונות מבחינת בריאות הציבור ואף מאמציהן של חברות ליצור נוסחאות חדשות כדי לצמצם את המס הם מובנים. בעקבות זאת, ממליץ הארגון באופן חד משמעי להטיל מס על משקאות ממותקים.

לעומת זאת, כאשר מדובר במיסוי מזונות לא בריאים אחרים, רמת הוודאות לגבי האפקטיביות של המיסוי נמוכה יותר, והמלצת הארגון לגביהם אינה מוחלטת אלא תלויה בהקשר המקומי.(1)

לפי מסמך ארגון הבריאות העולמי, מיסוי מזון נחשב למורכב ליישום בשל הקושי המקצועי להגדיר במדויק אילו רכיבי תזונה או מוצרים ימוסו, לצד החשש מ”אפקט תחלופה” – מצב שבו צרכנים עוברים לצרוך מזונות לא בריאים אחרים שנותרו מחוץ למס. מעבר לכך, קיימים חששות כבדים יותר לגבי פגיעה כלכלית באוכלסיות מעוטות הכנסה, מה שמחייב את קובעי המדיניות לוודא תחילה כי קיימות חלופות בריאות נגישות וזמינות לפני הטלת המס. זאת ועוד, לפי ארגון הבריאות העולמי, לא ניתן להסתפק במיסוי מזון לא בריא בלבד. הנחיית הארגון כוללת המלצה הן להטלת מיסוי והן למדיניות של סבסוד מזון בריא, שתפחית את מחירו ותהפוך אותו לנגיש יותר לכלל האוכלוסיה.

מעבר להיבטים הכלכליים, ארגון הבריאות העולמי מדגיש כי הצלחת המיסוי על משקאות ממותקים ועל מזון לא-בריא בהפחתת צריכתם באופן כללי, תלויה במידה רבה בלגיטימציה הציבורית שלו, המושפעת גם מהאופן שבו הממשלה משתמשת בהכנסות ממס זה. לפי הארגון, הלגיטמציה להטלת מיסוי על מזונות לא בריאים גוברת כאשר המדיניות מגדירה מראש שההכנסות ממיסוי זה יופנו באופן בלעדי לקידום בריאות הציבור, לרבות למימון סבסוד מזונות בריאים, מימון תוכניות תזונה בבתי ספר או חיזוק מערכת הבריאות. לעומת זאת, בהיעדר מדיניות כזו, עשוי להיתפס המס כ”עונש” המוטל על אוכלוסיות חלשות וככזה המחזק טענות להתערבות פטרנליסטית הפוגעת בחופש הבחירה של משקי הבית.

בישראל הוטל מס קניה על משקאות ממותקים בסוף שנת 2021, אך זה בוטל לאחר מכן בלחץ חברי הקואליציה החרדיים, ובהמשך בוטל “לצמיתות” בידי הממשלה הנוכחית. גם על אלכוהול הוטל מס קניה ב-2013. המס, שהיה בשיעור קבוע (לליטר), גרם לכך שהמשקאות הזולים יותר התייקרו בשיעור חד יותר מאשר המשקאות היקרים. גם כאן אפשר היה לחסות תחת טענת “בריאות הציבור”, אף שמיסים אלה מניבים הכנסות לא מבוטלות למדינה ויש להניח שגם שיקול זה עומד מאחורי צעדי המדיניות בתחום. ההתנגדות למיסים שמטרתם לקדם את בריאות הציבור נתפסת לרוב כלא פופולרית, מכיוון שהיא מגיעה גם מבעלי עניין ולוביסטים רבי עוצמה שיש להם אינטרס בשמירה על צריכת מוצרים גבוהה בלי קשר לערכם התזונתי ולהשפעתם על בריאות הציבור.

עם זאת, יש לזכור שמעבר לטיעון הנוגע לחירות של האזרחים להחליט על הרכב מזונותיהם, בהינתן התקציב העומד לרשותם למטרה זו, מיסוי על מוצרי מזון מטיל נטל כבד בהרבה על משפחות ממעמד כלכלי נמוך, שלעיתים ידן אינה משגת לרכוש מוצרים בעלי ערך תזונתי גבוה כדי להשיג תחושת שובע או אף הנאה ממזון, לילדיהם ולבני משפחתם. שיעור ההוצאה על צריכת מזון בחמישון התחתון מגיע לרבע מסך הצריכה, לעומת שיעור נמוך בהרבה, של כ-15%, בחמישון העליון (סקר הוצאות למ”ס, 2021). מדובר אפוא במיסוי רגרסיבי ביותר, שבו שיעור המס כאחוז מההכנסה הולך ועולה עם הירידה ברמת ההכנסה.וזאת יש לזכור, במדינה כמו ישראל עם שיעורי עוני ואי ביטחון תזונתי גבוהים ועם תמהיל מיסים הנותן משקל גבוה למיסים עקיפים (כמו מע”מ) שהם רגרסיביים יותר ממיסים ישירים.

ממצאים מסקר הביטחון התזונתי של הביטוח הלאומי לשנת 2024 מראים שעל אף הקושי הכלכלי, בחינה של צריכת המזון לפי חמישוני הכנסה (ראו תרשים) מעלה כי בעוד שבכלל האוכלוסייה ה”נגישות למזון בריא” היא גבוהה ברוב האוכלוסייה (74%), בחמישון התחתון של משקי הבית הנגישות הזו קרובה למדי לזו של הממוצעת באוכלוסייה (69%) – כך שגם בעלי הכנסות נמוכות מתאמצים למרות מגבלותיהם התקציביות, לצרוך מזון בריא במידה הדומה מאוד לכלל האוכלוסייה. זאת בהשוואה לשיעורי אי ביטחון תזונתי של 48% לעומת 28% בחמישון התחתון של משקי הבית בהשוואה לכלל האוכלוסייה (בהתאמה). השונות בין חמישוני ההכנסה ברמת האי ביטחון תזונתי גבוהה אפוא בהרבה ביחס לעוצמת ההבדלים ביניהם מבחינת צריכת מזון בריא.

על מנת לעודד צריכת מזון בריא, הממשלה יכולה לנקוט באמצעים אחרים ולהעדיף את שיטת הגזר במקום את שיטת המקל. זאת על ידי קידום הכנסת מוצרי מזון בריאים לפיקוח ווסבסוד מוצרים אלה. יצוין שמומחים בתחום בריאות הציבור ממליצים זה שנים להכניס לפיקוח מוצרים בסיסיים דוגמת לחם מלא– אך דבר לא נעשה בענין.(2)

לסיכום, עידוד צריכת תזונה בריאה מצריכה שילוב כלי מדיניות: מיסוי ממוקד, זהיר ועקבי על מוצרים מזיקים במיוחד; סבסוד והוזלת מחירים של מזונות בריאים; פיקוח או תמיכה במוצרי יסוד בעלי ערך תזונתי גבוה, רגולציה על שיווק מזון מזיק – במיוחד לילדים, כמו גם סימון ברור של ערכים תזונתיים, השקעה בחינוך ובהסברה לתזונה בריאה ופעילות ישירה להרחבת הנגישות למזון בריא לכלל הקבוצות האוכלוסייה. בכל מקרה יש להעדיף אמצעים שאין בהם כדי לפגוע במצבן של אוכלוסיות מוחלשות.

הפוסט מיסוי על מזון לא-בריא: האם תמיד רצוי? הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

בדומה להגדרות מקובלות במחקר הבין-לאומי, במסמך זה המעמד הבינוני מוגדר לפי ההכנסה הפנויה לנפש תקנית ביחס להכנסה החציונית לנפש תקנית: משקי בית שהכנסתם נעה בין 75% ל-200% מן החציון נמנים עם הרובד הבינוני.

הפוסט החלום הישראלי מתכווץ: המעמד הבינוני בישראל – מהקטנים ביותר ב-OECD הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

העסקים שבבעלות המשתתפות הם ברובם עסקים קטנים מאוד, ורובן אינן מעסיקות עובדים נוספים. הם פועלים בעיקר בתחומים כגון טיפוח וקוסמטיקה, מזון ובישול, הדרכה ואימון אישי, עיצוב ואמנות, וחינוך והוראה. תחומים אלה נשענים במידה רבה על קשר ישיר עם לקוחות ועל פעילות פרונטלית, מאפיינים אשר חושפים את הפעילות העסקית לפגיעה בתקופות של משבר והגבלות פעילות.

רקע: נשים עצמאיות בישראל

התפלגות רמת ההשכלה מצביעה על כך שנשים עצמאיות שאינן מעסיקות עובדים הן בעלות רמת השכלה גבוהה יחסית. כמעט מחצית מהן (47%) הן בעלות תואר אקדמי, לעומת כשליש מהגברים בקבוצה זו. מנגד, שיעור הנשים בעלות השכלה נמוכה יותר (ללא בגרות) נמוך מזה של הגברים.

למרות שנשים עצמאיות הן בעלות רמת השכלה גבוהה יחסית, הן מרוויחות פחות מגברים. בשנת 2023 עמדה ההכנסה החודשית הממוצעת שלהן על 7,474 ₪, לעומת 14,153 ₪ בקרב גברים – פער של 47%.

פערים אלה עשויים להיות קשורים, בין היתר, לחלוקה המגדרית של מטלות משק הבית והטיפול בילדים, אשר עדיין מוטלות במידה רבה יותר על נשים.

ממצאי הסקר

ממצאי הסקר שנערך במסגרת המחקר מספקים תמונה ממוקדת של מאפייני העסקים שבבעלות המשתתפות. מהנתונים עולה כי תחומי הפעילות המרכזיים הם ייצור ומכירת מוצרים (25%), שירותים מקצועיים (23%) וטיפולים אישיים (21%), לצד תחומים נוספים כגון הדרכה, תיירות ופנאי.

פגיעה משמעותית בפעילות העסקית: ממצאי המחקר מצביעים על כך שבתקופות המשבר חוו בעלות עסקים רבות פגיעה בפעילות העסקית ובהכנסותיהן. בין 60% ל-70% מהמשיבות דיווחו על ירידה בהכנסות העסק בתקופות המשבר שנבחנו, ובמקרים רבים נרשמה גם הפסקה זמנית של פעילות העסק. לצד הפגיעה הכלכלית, תיארו רבות מהנשים תחושות של אי ודאות מתמשכת, קושי בתכנון קדימה ושחיקה נפשית, הנובעת מהצורך לשלב בין ניהול העסק לבין אחריות משפחתית בתקופות חירום.

אסטרטגיות פעולה: המחקר מצביע גם על כך שחלק מבעלות העסקים פיתחו אסטרטגיות הסתגלות שונות במטרה להתמודד עם הפגיעה בפעילות העסקית כגון, מעבר לפעילות מקוונת, התאמת המוצרים ו/או השירותים לצרכים חדשים ופניה לקהלי יעד חדשים. רק כמחצית מבעלות העסקים הצליחו לבצע התאמות מסוג זה, בין היתר בשל מחסור במשאבים כלכליים, ידע מקצועי וליווי עסקי מתאים. הדברים עולים גם מדברי אחת ממשתתפות המחקר: "הרוב עברו למשלוחים, התאימו את העסק למוצר חדש שניתן למכור אונליין או בשליחויות, כל זה גם כדי לעמוד בהוצאות הקבועות. היו עסקים שסגרו את העסק כי לא יכלו לעמוד בהוצאות. בכל מקרה הייתה ירידה במכירות".

נגישות לסיוע ממשלתי: ממצא מרכזי נוסף שעולה מן המחקר הוא כי הנגישות לסיוע ממשלתי בתקופות משבר הייתה מוגבלת עבור חלק ניכר מבעלות העסקים. 44% לערך מהנשים שעסקיהן נפגעו במהלך משבר הקורונה או במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר לא הגישו בקשה למענק ממשלתי או לא ידעו כיצד לעשות זאת. בנוסף, חלק מהנשים שהגישו בקשה למענק לא קיבלו את הסיוע בפועל. נתונים אלה מצביעים על פער בין כלי הסיוע הממשלתיים לבין יכולת המיצוי שלהם בקרב בעלות עסקים קטנים מאוד.

סוגי הקשיים שחוו בעלות העסקים: מן הנתונים עולה כי בכל התחומים שנבחנו נרשמה עלייה ברמת הקושי הממוצעת בתקופת המלחמה לעומת תקופת הקורונה, במיוחד בתחום הרגשי.

לנוכח תרומתם של עסקים אלה לפרנסת משקי בית ולחוסן הכלכלי של קהילות, יש חשיבות רבה בפיתוח מדיניות ציבורית המזהה את מאפייניהם הייחודיים ומספקת להם מענים מותאמים. חיזוק מנגנוני הסיוע, הנגשת מידע ושיפור ההתאמה של כלי התמיכה לעסקים קטנים מאוד עשויים לתרום ליכולת ההתמודדות של בעלות עסקים עם משברים עתידיים ולחיזוק החוסן הכלכלי והחברתי בישראל.

על בסיס ממצאי המחקר מוצעות מספר המלצות מרכזיות למדיניות ציבורית:

• איסוף ופרסום נתונים שיטתי של נתונים על עסקים קטנים בישראל בפילוח מגדרי;
• הקמת מנגנון פיצוי מהיר ופשוט להפעלה עבור בעלי ובעלות עסקים קטנים בעת משבר;
• התאמת תנאי הזכאות למענקים ממשלתיים לעסקים בעלי מחזור נמוך שאינם מעסיקים עובדים;
• הרחבת מנגנוני הסיוע להכשרה וליווי בתחום המסחר המקוון והשיווק הדיגיטלי;
• פיתוח מסגרות לרישות עסקי ולחיזוק שיתופי פעולה בין בעלות ובעלי עסקים קטנים.

הפוסט עצמאיות במשבר: נשים עצמאיות בעלות עסקים קטנים בישראל בתקופות של משבר כלכלי הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

הניסיון והמחקר מלמדים על השפעות מובחנות של תקופות חירום על נשים בהשוואה לגברים. כך עולה גם ממחקר שעורכות  ד"ר יעל חסון, מנכ"לית מרכז אדוה, והדס בן אליהו, מנהלת מדעית של מרכז "יודעת" במכון ון ליר בירושלים. המעקב אחר ההשלכות המגדריות של המלחמה המתמשכת הינו משימה מאתגרת בשל מחסור בנתונים מוסדיים, מעודכנים בזמן אמת ומפולחים מגדרית. לפיכך, הדו"ח מתבסס גם על מידע וסקרים עצמאיים שנערכו על-ידי ארגוני חברה אזרחית.

ככלל, ניתן לאפיין דפוסי השפעה של עתות משבר על נשים בהיבטים של השתתפות בשוק העבודה, בעומס הטיפולי, בבריאות ובאלימות כלפי נשים. הגידול בהוצאות הצבאיות גורם לצמצום ההשקעה הציבורית בשירותים חברתיים, מצב המוביל לפגיעה מובהקת בציבור הנשים, אשר נסמכות יותר על שירותים חברתיים ועל רשת הביטחון הסוציאלי. נשים גם מהוות רוב בקרב המועסקים בשירותים הללו ולפיכך, הפגיעה בהן כפולה. בנוסף, הקיצוץ בשירותים החברתיים מגביר את עומס הטיפול בילדים, בבני המשפחה ובמשק הבית – עומס המוטל בעיקר על נשים. בתוך כך, לצד השפל בייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות בישראל לאורך כל תקופת המלחמה והמבצעים הצבאיים באיראן, בולט גם הגידול החד במספר הנשים שנרצחו על רקע מגדרי. גם מספר הנשים ששוהות במקלטים לנפגעות אלימות נמצא בעליה לאחר ירידה בחודשים הראשונים למלחמה. מהדו"ח עולים מספר ממצאים מרכזיים נוספים:

תעסוקה ופרנסה– קיים דפוס מגדרי בשוק העבודה בעתות משבר: בתחילת המשבר, נשים נדחקות החוצה משוק העבודה בהיקפים גדולים מגברים בשל ההאטה בשוק העבודה. זאת על רקע בידול תעסוקתי שמאפיין את ציבור הנשים בישראל, המרוכזות במשלחי יד הפגיעים במיוחד לכל האטה או פגיעה בשוק העבודה, בשילוב האחריות המוגברת שלהן לטיפול בילדים ובמשק הבית. לפיכך, מצבי חירום מעמיקים דפוסי תעסוקה ממוגדרים כירידה לחלקיות משרה, עדיפות למקום עבודה קרוב לבית ופערי שכר שאינם מצטמצמים. עם זאת, לרוב קיימת התאוששות וקצב חזרה מהירים יותר של נשים לתעסוקה, בהשוואה לגברים. כך למשל עולה מדפוס התעסוקה בחודשים אוקטובר-נובמבר 2023 עם פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס, ובחודשים יוני-יולי 2025, במהלך מתקפת ישראל על איראן וההכרזה על מצב מיוחד בעורף – תקופות בהן מערכת החינוך סגורה וכך גם חלק ממקומות העבודה. פגיעותן של הנשים בשוק העבודה משתקפת גם בנתונים הבאים:

עובדות שעתיות– נשים מהוות רוב (59%) בקרב העובדים השעתיים. הפגיעה בעובדים אלה במצבי החירום הביטחוניים היא כפולה: במקרים רבים הם אינם מפוטרים או מוצאים לחל"ת, אולם המשמרות שלהם מתבטלות או מצטמצמות. לכן שכרם נפגע משמעותית, אך הם אינם זכאים להיכלל במנגנוני הפיצוי המוצעים על-ידי המדינה.

בעלות עסקים קטנים– בסקר שנערך בשנת 2025, על ידי מרכז אדוה בקרב בוגרות העמותה להעצמה כלכלית לנשים עולה, כי 68% מבעלות העסקים הקטנים דיווחו על ירידה בהכנסות על רקע המלחמה. 64% דיווחו על ירידה בהכנסות בעקבות המלחמה מול איראן ב-2025. לצערנו, לא מפורסמים נתונים מוסדיים מפולחים מגדרית ביחס לפגיעה בעצמאים ועצמאיות.

הגנה חלשה בתקופות פגיעות– מעסיקים מגיבים למצבי משבר בשוק העבודה בפניות מוגברות לקבלת היתר לפגיעה בתעסוקת עובדות הזכאיות להגנה על רקע הריון ולידה. לפי דו"ח מנהל הסדרה ואכיפה לשנת 2024, בשנים 2021-2020 ניכרת השפעתה של מגפת הקורונה על שוק העבודה, ובשנים 2024-2023 השפעתה של המלחמה: רוב רובן של פניות המעסיקים מתקבלות ושיעור ההיתרים הניתנים לפגיעה בתעסוקה עומד על 75% או יותר.

עוני וביטחון סוציאלי– מצבי חירום מחריפים את מצבן הכלכלי של נשים אשר בשגרה סובלות מאי שוויון בשוק העבודה וזאת, ללא מערכת תמיכה ציבורית מספקת. בשל כך, הן עלולות להידרדר לחיים בעוני. בנוסף, נשים הן רוב בקרב משפחות חד הוריות (86%) וכ- 25% מהן חיות בעוני (ומעל ל-50% בקרב נשים ערביות). כמו כן, נשים מהוות רוב מקרב ציבור מקבלי הבטחת הכנסה, כך לאורך השנים 2024-2019. שיעורן היה גבוה במיוחד בשנת 2024 ועמד על כ- 62%.

הגירעון הטיפולי– המלחמה חשפה את עומק השחיקה במערך הטיפול הציבורי, בין היתר במקצועות כפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וייעוץ חינוכי – בהם מועסקות בעיקר נשים. הצורך הגובר במענים טיפוליים פגש מערכת הסובלת ממחסור חמור ומתמשך של משאבים וכוח אדם. ביטוייו של המשבר רבים: במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות 1,435 תקנים של עובדים סוציאליים אינם מאוישים וקיים צורך באלפי עובדים נוספים; במערכת החינוך מחסור של 2,674 תקנים של פסיכולוגים חינוכיים, לצד 997 תקנים שאינם מאוישים; צורך בתוספת של כ-1,500 משרות של פסיכולוגים קליניים בשירות הציבורי; מחסור של 300 פסיכיאטרים במערכת הציבורית עוד טרם המלחמה.

על רקע כל זאת, קיימת חשיבות רבה לנקיטה בצעדים הבאים:

1. דרישה למתווי פיצויים בעתות משבר, הנקבעים מתוך ראיה מגדרית של מצבן של הנשים בשוק התעסוקה ותוך הכרה בעומס הטיפולי המשפיע על הנשים בעתות חירום.
2. 2. דרישה לפרסום נתונים מוסדיים בזמן אמת ובפילוח מגדרי– כך בכל הנוגע לפרסום החודשי של סקרי כוח אדם, אשר עליו לכלול נתונים כהיקפי משרה, ענפי עיסוק, מקצועות והיקף עבודות שקופות בפילוח מגדרי, גילאי, גיאוגרפי ולפי לאום. כך גם באשר להצגת נתונים עקביים בנוגע לבידול מגדרי בשוק העבודה ובהשכלה הגבוהה.
3. יישום החלטת ממשלה 1845 בנושא הטמעת חשיבה מגדרית בגיבוש מדיניות ובקבלת החלטות בעתות חירום.

ללא שינוי תפיסתי והכרה בחשיבות של הטמעת חשיבה מגדרית בהחלטות הממשלה, הציבור הישראלי כולו ימשיך לשלם את מחיר ההדרה.

הפוסט נייר עמדה: ההשלכות המגדריות של מבצע "שאגת הארי" והצורך במענה מיידי הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.

בעקבות האסון בירושלים, התעורר לרגע קצר הדיון במצב המסגרות לגיל הרך, והצעה חדשה פורסמה (בחדשות ערוץ 13) מטעם מרכז השלטון המקומי: לייבא סייעות מארצות המזרח, שיעברו הכשרה קצרה בישראל, במסגרת פיילוט ב-15 רשויות מקומיות. למרות העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך, מתוך תפיסה שיש למסגרות אלה ערך חינוכי, ההצעה משקפת את הגישה הארכאית לפיה המעונות והגנים הן מסגרות "בייביסיטר" שמטרתן העיקרית לשרת הורים עובדים. היא משתלבת במגמה הגוברת של ייבוא עובדים זרים לכל ענף משק בו חסרים עובדים, כך לאחרונה גם לרשתות השיווק.

כלומר, במקום לשפר את השכר ותנאי העבודה ברשתות השיווק הרווחיות מאד, וכמובן להגדיל את ההשקעה הציבורית במסגרות לגיל הרך, וכך לספק תעסוקה הולמת לעובדות ישראליות, בוחרים בסחר בכוח אדם זול שאפילו אינו דובר את השפה. ועוד, מהניסיון שהצטבר בתחום הבניין, החקלאות וההסעדה, ענף אליו נכנסים עובדים זרים בהיקפים משמעותיים הופך תלוי בעובדים אלה, כאשר השכר ותנאי העבודה מתדרדרים, ניצול העובדים רווח ועובדים ישראלים נרתעים מלעבוד באותם משלחי יד.

ההשקעה הממשלתית בחינוך לגיל הרך בישראל נמוכה מאד בהשוואה בינלאומית ואינה מאפשרת חינוך ראוי לילדים ותנאי עבודה טובים למועסקות. חלקה של ההוצאה הממשלתית מתוך כלל ההוצאה לילד בגיל הרך עמדה בישראל על28% בלבד, לעומת 87% בנורווגיה.

מהשוואה בינלאומית שערך מבקר המדינה עולה כי שיעור המימון הציבורי למבגרות לגיל הרך נמוך מאד בישראל.  כך, כ-18% מכלל ההוצאות על מסגרות אלה (ציבוריות ופרטיות) לעומת ממוצע של כ-71% במדינות ה-OECD . (נתוני 2018/19). וזאת למרות ששיעור האימהות העובדות בישראל גבוה משמעותית בהשוואה לרב מדינות הארגון.

ועוד, ישנם פערים גדולים בשיעור הפעוטות השוהים במסגרות תקניות ומפוקחות בין יישובים ובין מגזרים. השיעור נמוך במיוחד ביישובים הערבים ובתוכם ביישובים הבדואים בנגב. כמו כן, באופן אבסורדי, שיעור השוהים ביישובים מבוססים גדול משמעותית משיעורם ביישובים באשכולות הנמוכים והבינוניים.

משבר החינוך לגיל הרך הוא קודם כל משבר כוח אדם. לפי הערכות מרכז השלטון המקומי חסרות כ-3,000 סייעות לגיל הרך, ומידי חודש נסגרות לסירוגין עשרות מסגרות בשל מחסור בסייעות או גננות מחליפות. רשויות מבוססות מעסיקות סייעות מתקציביהן בעוד אחרות אינן מסוגלות לעשות זאת. כמו כן בשנת הלימודים 2024/25 נסגרו מעל 500 מעונות יום בשל מחסור בכוח אדם.

הסיבה המרכזית למחסור בסייעות הן תנאי העבודה הבלתי סבירים שלהן: שכרן נע סביב שכר המינימום ובמקרים רבים אינו משולם במלואו, היחס בין מספר נשות הצוות לפעוטות גבוה מאד ועל אף כוונות לצמצמו הדבר טרם נעשה. מדיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד בכנסת עולה כי שכר המטפלות בפועל מביא למחסור במטפלות בשוק ולזליגה שלהן לתפקידי סייעות בגני ילדים, שם התנאים טובים יותר. בנוסף, נמצא כי בשנת 2024 כ-80% מהסייעות לא קיבלו את השכר המיועד להן על פי התעריפים של משרד העבודה.  כלומר, מפעילי המסגרות מסיתים את תקציב השכר למטרות אחרות.

מטפלות המשפחתונים המוכרים מועסקות כשכירות על ידי רשתות ורשויות מקומיות אך מרביתן כעוסקות זעירות. מחקר שבחן לעומק את תנאי עבודתן עולה כי שולי הרווח שלהן נמוכים מאד ואינם מאפשרים הפרשות לתנאים סוציאליים. תעריף המטפלות במכרזים נקבע על סמך שעות פתיחת המשפחתון והוא אינו כולל עבודות הכנה, כגון ניקיון, בישול והכנת חומרים, אותן אסור למטפלות לעשות בזמן פעילות המעון. בנוסף הן סובלות מחוסר ודאות לגבי מספר התינוקות שישהו במשפחתון כל שנה.

שני צעדים נדרשים כדי לתקן את קריסת מערכת החינוך לגיל הרך: הפיכתה לציבורית ואוניברסלית כפי שנעשה בגילאי 6-3, ותקצוב שיאפשר תנאי העסקה הוגנים, הכשרה לכל הסייעות ויחס ראוי בין נשות צוות למספר הילדים בכל קבוצה.

הפוסט מי יטפל בילדים? יבוא עובדות לגנים במקום השקעה ציבורית הופיע לראשונה ב-מרכז אדוה.