מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם בשבוע שעבר מצביע על שיעור גבוה במיוחד של נשים שהוצאו לחל"ת. לפי הדו"ח שנכתב לבקשת ח"כ עאידה תומא סלימאן, שיעור הנשים מקרב העובדים שנרשמו לקבלת דמי אבטלה בזמן משבר הקורונה עמד על 55.7%, וזאת לעומת שיעור הנשים בכוח העבודה שעמד בשנת 2018 על 47.8%. המסמך אף מראה כי השיעור הגבוה של הנשים מבין הנרשמים לדמי אבטלה ניכר בכל ענפי הכלכלה ובכל קבוצות הגיל.

שכר הנמוך של העובדים והעובדות שהוצאו לחל"ת ונרשמו לקבלת דמי אבטלה מוסבר, בין היתר, כנובע מהענפים שפעילותם הושבתה, שהם ענפים המתאפיינים בשכר נמוך יחסית. מדובר בעיקר בענף החינוך, שירותי מזון ומשקאות, מסחר סיטונאי וקמעונאי, וכן שירותי רווחה וסעד. למעלה ממחצית מכלל העובדים המושבתים הגיעו מענפים אלו.

אולם, גם בענפים המתאפיינים בשכר גבוה יותר עולה כי השכר הממוצע של העובדים המושבתים היה נמוך יחסית ליתר העובדים בענף. לדוגמא, בענף הפיננסים עומד השכר הממוצע הכולל על כ-19.2 אלף ש"ח, ואילו השכר הממוצע של העובדים שהוצאו לחל"ת מענף זה עמד על 7,900 ש"ח בלבד. מכך עולה כי גם בענפים המאופיינים בשכר גבוה, העובדים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר הם העובדים הזוטרים, המשתכרים שכר נמוך.

הפגיעה בעובדות ובעובדים שהוצאו לחל"ת בולטת במיוחד על רקע מנגנון דמי האבטלה הקיים בישראל, מנגנון שנשחק כחלק מהקיצוצים התקציביים שנערכו בתחילת שנות ה-2000 על רקע האינתיפאדה השנייה, ולא הושב לקדמותו מאז.

בהסדרים הקיימים שלא שונו גם על רקע משבר הקורונה, עובדים מעל גיל 28 שהכנסתם היא בין 6,000 ל-7,000 ש"ח זכאים לדמי אבטלה בשיעור של 72% בלבד משכרם. עובדים צעירים זכאים לדמי אבטלה פחותים עוד יותר. לשם המחשה, הכנסתו החודשית של העובד הממוצע שהוצא לחל"ת מאז פרוץ משבר הקורונה עמדה על כ-4,500 ש"ח לכל היותר, וגם זאת בהנחה שהצליח להשלים את הרישום לקבלת דמי אבטלה וללא הניכוי שנעשה עבור הימים הראשונים של תקופת האבטלה.