כל אותן שנים לא הקשבנו למסר אחר, שעתה מתברר כי הוא החשוב ביותר בזמן מגפה: רוצה לדאוג לבריאותך? תדאגי שממשלת ישראל תשקיע בתשתיות בריאות, בצוותים רפואיים ובמערך בריאות הציבור. תעשי זאת עוד לפני שתפרוץ מגפה. ואם המגפה כבר פרצה, תעשי זאת ביתר שאת כדי שנהיה ערוכים לא רק לעת המשבר הבא אלא גם לעת השגרה.

למערכת הבריאות הציבורית חסרים, לפי ההערכה, 15 מיליארד ש"ח: חסרים בתי חולים כלליים ומיטות אשפוז, חסרות אחיות, חסרים רופאים/ות בבתי החולים הציבוריים בשעות אחרי הצהריים וחסרה עתודה של סטודנטים וסטודנטיות לרפואה ולסיעוד. חסרים שירותי רפואה רבים בצפון ובמיוחד בדרום הארץ. ועוד: התקציב לטכנולוגיות חדשות עומד על 500 מיליון ש"ח לשנה והוא איננו גדל משנה לשנה בהתאם לצרכים.

כמה מספרים נוספים שמדגימים את החוסרים: ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל מהווה רק 7.5% מהתמ"ג, בשעה שהממוצע בארצות OECD הוא 8.8%. ההוצאה הציבורית בישראל היא 64% מסך ההוצאה הלאומית לבריאות, בשעה שהממוצע בארצות OECD הוא 72%.

ומה עם הביטוחים המשלימים של קופות החולים והביטוחים המסחריים של חברות הביטוח, האמורים להבטיח לנו את מצב הבריאות הטוב ביותר? ובכן: בשנת 2018 מסתבר ששילמנו, אנחנו משקי הבית הישראלים, סך של 14.4 מיליארד ש"ח עבור ביטוחי בריאות פרטיים שמכרו לנו חברות הביטוח ועבור ביטוחי בריאות ותשלומים אחרים שגבו מאיתנו קופות החולים. שימו לב: זהו בערך הסכום החסר במערכת הבריאות הציבורית!

ושימו לב לעוד דבר: כיום, ככל שההכנסה של משק הבית גבוהה יותר, כך גם ההוצאה של משקי הבית על ביטוחי בריאות. לעתים, מזכה ההשקעה הזאת בטיפול מהיר יותר ואולי גם בטיפול איכותי יותר — על חשבון חולים שידיהם אינן משיגות ביטוחים נוספים.

אך מה היה קורה אילו 14.4 מיליארד ש"ח המושקעים בביטוחי בריאות נוספים היו מגיעים למערכת הבריאות הציבורית במקום למערכת פרטית או פרטית-למחצה? שני דברים:

(1) מידת השוויון בשירותי הבריאות ובמצב הבריאות של אזרחי ישראל הייתה משתפרת;

(2) היה אפשר להתחיל למלא את החסר, כדי שמערכת הבריאות הציבורית בכלל ושירותי בריאות הציבור בפרט יהיו מסוגלים לתת מענה טוב יותר לצרכים של כולנו הן בזמני שיגרה והן בזמני מגפה.