רכש ציבורי מקומי – איפה הנשים?

מסמך זה עוסק בקידום השתתפות עסקים בבעלות נשים ברכש ציבורי מקומי – קניית שירותים ומוצרים על ידי הרשויות המקומיות וגופים ציבוריים בבעלותן – זאת כחלק מהתפיסה של הטמעת חשיבה מגדרית במדיניות הציבורית ובהקצאת כספי ציבור באופן שוויוני יותר, ותוך מתן מענה למאפיינים ולצרכים הייחודים לעסקי נשים

להורדת המסמך המלא

מרבית העסקים במשק – מעל 95% מהם – הם עסקים קטנים. חלוקת העבודה המגדרית המובהקת בשוק העבודה באה לידי ביטוי גם בעולם העסקים בשני היבטים עיקריים: גודל העסק ותחום העיסוק. עסקים בבעלות נשים הם מעטים יותר, קטנים יותר ומתרכזים ברובם בתחום השירותים. זאת בעוד התחומים בהם מתרכז חלק ניכר מהרכש המקומי – בינוי ותחזוקה – שיעור הנשים מזערי. בנוסף, בקרב נשים נפוצה מאד הפעלת עסק זעיר מהבית. כמו בשוק העבודה ובתחום הכלכלה בכלל, נשים פחות מצליחות לנצל משאבים ציבוריים ולצמוח, יש להן פחות גישה לידע כלכלי, פחות רשתות מקצועיות ועסקיות וגם בתחום זה עליהן לתמרן בין הציפיות מהן כאימהות לבין התובענות של הקמה ותפעול של עסק. מאפיינים אלה של עסקי נשים מהווים חסמים לא רק להקמת עסקים והצמחתם, אלא גם להשתלבות ברכש ציבורי.

הנתון העדכני ביותר הקיים לגבי עסקים בבעלות נשים מבוסס על סקר שערכה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. לפי הסקר, בשנת 2015 69% מכלל העסקים בישראל היו בבעלות גברים בלבד, 17% בבעלות משותפת של גברים ונשים ורק 14% בבעלות נשית בלבד. כאשר מדובר בניהול עסק, ייצוג הנשים אף נמוך יותר – 78% מהעסקים נוהלו על ידי גברים בלבד ורק 12% נוהלו על ידי נשים.

המסמך יציג תמונת מצב ראשונית של הפוטנציאל הטמון בשילוב עסקים בבעלות נשים ברכש ציבורי מקומי. על מנת לקדם מהלך מושכל של שילוב עסקי נשים ברכש מקומי, דרוש קודם כל מיפוי כפול – של התחומים בהם פועלים עסקי נשים ושל תחומי הרכש המתאימים להן.

ארגון המדינות המפותחות מצביע על כך שהאתגר בתחום עסקי נשים אינו בהכרח להגדיל את מספרם, אלא להבטיח יציבות ולעודד צמיחה, עוד קורא הארגון לשנות את הציפייה מעסקים קטנים בבעלות נשים ולהסיט את המאמצים מעידודן להקמת עסקים, לסיוע בהצמחת עסקים בבעלות נשים ושיפור השרידות שלהם. בהשתלבות ברכש מקומי טמון פוטנציאל של צמיחה עבור עסקי נשים, אולם צעד כזה מתאים בעיקר לעסקים בינוניים ולעסקים קטנים המעוניינים לגדול ויכולים להשקיע בכך זמן ומשאבים. רכש ציבורי פחות מתאים לעסקים זעירים משום שהוא דורש גישה למימון, נזילות כלכלית
וכרוך בנטל של הצורך לעמוד ברגולציה.

ברקע הדיון בעיות המאפיינות את פעילות הרשויות המקומית בישראל: תרבות של העדפת מקורבים, שימוש במשאבים עירוניים לתגמול תומכים פוליטיים וריבוי מקרי שחיתות והעמדה לדין של ראשי רשויות ובעלי תפקידים נוספים. הדרך לשילוב נשים ברכש מקומי אינה יכולה להיות בשאיפה שהן תנהגנה כמו חלק מעמיתיהן הגברים ו"תשתתפנה טוב יותר בחגיגה". המטרה צריכה להיות הגדלת השוויוניות בגישה לרכש ופתיחתו לעסקים קטנים, לעסקים בבעלות נשים וקבוצות מיעוט אחרות.

הדוח ממליץ על ארבעה צעדים אותם הרשויות צריכות לאמץ כדי לסייע להגדיל את השוויון:
ראשית, הנגשת הרכש הציבורי לעסקים קטנים באמצעות שינוי תנאי סף חוסמים כמו ערבות ומחזור עסקי גבוהים מהדרוש או תשלום עבור קבלת תנאי המכרז. שנית, בהיבט המגדרי דרוש מיפוי תחומי הרכש בהם ניתן לקדם עסקי נשים, כאשר ברור שבתחומים כמו תשתיות ובינוי ישנו מיעוט זניח של עסקים בבעלות נשים, אך ישנם תחומים בהם דווקא קיים פוטנציאל, כמו דפוס וייצור טקסטיל. בנוסף, יש לפתח מנגנוני ליווי ותמיכה בעסקים עצמם – ריכוז המידע והנגשתו, הכשרה לעסקים בתחום המכרזים, ובעיקר ליווי וסיוע בהגשת מסמכים והיערכות כלכלית.