תמונת מצב חברתית 2013

על הפער שבין "אומת הסטארט-אפ" לישראל של מטה

ישראל ניצבת במעלה סולמות האי שוויון והעוני של העולם המערבי. האי שוויון מוכר כיום בעולם כאיום  ברתי וכלכלי. לא כך בישראל: כאן הממשלה בוחרת להתמודד – וליתר דיוק, שלא להתמודד – באמצעות  עדות לסוגיות נקודתיות: ועדת טרכטנברג, ועדת הריכוזיות, או הוועדה למלחמה בעוני.

אלא שהאי שוויון הוא סוגיה מקרו-כלכלית ומקרו-חברתית הדורשת התמודדות ברמה הממלכתית והמשקית הגבוהה ביותר. מה שנדרש הוא לא הגדלה של קצבה זו או אחרת בכמה עשרות
שקלים, או הורדת מחירים בכמה אחוזים, אלא מאמץ משולב בשתי חזיתות:

א. יצירת צמיחה מאוזנת שתייצר תעסוקה המאפשרת מחייה בכבוד. לצד "אומת הסטארט-אפ" המתגמלת ביד נדיבה את אזרחיה – כ-10% מהשכירים – והרבה יותר מכך את מנכ"לי התאגידים הגדולים ואת המאון העליון הנהנה מהכנסות גבוהות מהון, ישנה "ישראל של מטה" ובה 3/4 מהשכירים המשתכרים פחות מהשכר הממוצע ובתוכם כ-30% המשתכרים שכר מינימום ופחות. בעוד שראשי המדינה מתגאים באבטלה נמוכה – 5.8%, ביישובים הערביים שיעור דורשי העבודה נע בין 15% ל-30% וברבות מעיירות הפיתוח בין 10% ל-15%. 

ב. יצירת מערך שירותים חברתיים שיאזנו את תוצאות הצמיחה הבלתי-מאוזנת. מדובר בראש ובראשונה בשדרוג רמת החינוך וההשכלה של כל האוכלוסייה: בעידן שבו תעסוקה שבצדה שכר הוגן כרוכה בהשכלה גבוהה, פחות מ-50% מבני/ות הנוער זכאים לתעודת בגרות ורק 28.8% ממסיימי תיכון מתחילים בלימודים אקדמיים בתוך 8 שנים מיום סיום התיכון. דוגמה נוספת: רשת הביטחון הסוציאלי הישראלית זוכה למימון הנמוך מכלל הארצות החברות ב-OECD – 15.8% תמ"ג לעומת בין 20% ל-30% תמ"ג ברוב ארצות אירופה המערבית.

 המאמץ רב השנים לקדם ולהעצים את המגזר העסקי תוך צמצום תקציב המדינה לווה בהידלדלות של השירותים החברתיים שהמדינה מספקת – שירותים שבהם תלוי שדרוג יכולותיהם של הישראלים המצויים בשולי הפיתוח כך שיוכלו ליטול חלק בפעילות הכלכלית והמדעית העתידית.

 להלן נתונים בולטים נוספים:

שכר והכנסות של משקי בית

 ב-2012, עלות השכר של מנכ"לי 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("תל אביב 100") עמדה, בממוצע, על סכום שנתי כולל של 4.519 מיליון ש"ח, או 376.6 אלף ש"ח בחודש.

 עלות השכר השנתית הממוצעת של כל חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמדה על 3.421 מיליון ש"ח, או 285.1 אלף ש"ח בחודש.

ב-2012, עלות השכר הממוצעת של המנכ"לים היתה גבוהה פי 42 מהשכר הממוצע במשק (9,018 ש"ח, עובדים ישראליים בלבד) ופי 87 משכר המינימום באותה שנה (4,300 ש"ח).

 מינהל הכנסות המדינה מציג נתונים גם עבור הכנסות מהון של עצמאים. למרבה הצער, הנתון המעודכן ביותר הוא לשנת 2008: באותה שנה עמד סך ההכנסות של עצמאים מהון על סך של 18.3 מיליארד ש"ח, כאשר המאון העליון של העצמאים קיבל 74% מתוך זה – 13.5 מיליארד ש"ח.

 מדד הג'יני של ישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD: ב-2010, ישראל, עם מדד ג'יני בגובה 0.376, היתה ממוקמת במקום ה-5 מבין 35 מדינות. מאז אמצע שנות ה-1980, האי שוויון – מדד ג'יני – גדל בחלק מארצות ה-OECD ובממוצע, ב-5.3%. בישראל עלה מדד הג'יני מ-0.326 ל-0.376 – עלייה של 15.3%.

 ב-2012 השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 66% מהשכר החודשי של גברים ואילו השכר לשעה עמד על 84.9% מהשכר לשעה של גברים.·

ב-2012 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) עמדה על 42% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) עמדה על 9% מעל לממוצע וזו של עירוניים ערבים עמדה על 34% מתחת לממוצע.

 ב-2012, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,168 ₪, לעומת סכום של 64 ₪ שהפריש משק בית בחמישון התחתון.

חינוך והשכלה גבוהה

מערכת החינוך לא מצליחה לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17. ב-2012, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גיל זו עמד על 49.8%. בתחילת העשור הקודם כבר נרשם שיעור דומה, אלא שמאוחר יותר היו ירידות.

 מקרב מסיימי תיכון ב-2004, רק 34.6% התחילו עד 2012 בלימודים אקדמיים (באוניברסיטאות ומכללות אקדמיות בארץ; לא כולל האוניברסיטה הפתוחה ומכללות להוראה). להלן נתונים נבחרים נוספים על מסיימי תיכון ב-2004 שהתחילו בלימודים אקדמיים בישראל: 38.0% מהנשים לעומת 30.8% מהגברים; 43.8% מהיהודים בוגרי נתיב עיוני לעומת 30.3% מהיהודים בוגרי נתיב טכנולוגי; 37.8% ממסיימי תיכון יהודים לעומת 18.0% מסיימי תיכון ערבים.

נגישות לשירותי הבריאות

 ב-2012 ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון על ביטוחי בריאות פרטיים או משלימים עמדה על 489 ₪, בעוד שזו של העשירון השישי עמדה על 243 ₪ וזו של העשירון השני על 111 ש"ח.

ב-2011 המשיך להתרחב הפער בין המימון הרצוי ובין המימון המצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים. אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב–2011 על 48.83 מיליארד ש"ח, לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 32.67 מיליארד ש"ח.