הערות מרכז אדוה להצעת תקציב המדינה לשנים 2014-2013

הגירעון התקציבי הנוכחי מצריך טיפול נקודתי – לא מצג של קטסטרופה ולא שינויים בהסדרים חברתיים רבי שנים. הערות מרכז אדוה לתקציב המדינה 2013-2014.

התמקדות הדיון הציבורי בסוגיית הגירעון הגדול יצרה רושם שהתקציב המוצע לשנים 2014-2013 גדל בשיעור ניכר. אלא שכאשר בוחנים את התקציב בחישוב לנפש, מתברר כי ב-2013 עדיין לא נחזור לרמת התקציב בשנת 2001: ב-2001, התקציב עמד על 34,822 ₪; ב-2011 הוא ירד לרמה של 31,801 ₪ לנפש ואילו ב-2013 הוא אמור לעלות ל-34,010. תקציב 2014 יהיה נמוך עוד יותר.

הדרך בה בחרה הממשלה לטפל בגירעון אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הצדק החברתי, כיוון שהיא מטילה חלק גדול ממימון הגירעון על בעלי הכנסות בינוניות ונמוכות.

ביטוי מרכזי אחד לכך הוא העלאת מס הכנסה בשיעור שווה לכל מדרגות המס, בשעה שהפחתות המס שהונהגו בעשור הקודם היטיבו במיוחד עם בעלי ההכנסות הגבוהות. אפשר לעמוד על כך באמצעות נתונים על ההבדל בין הגידול בהכנסה ברוטו ובין הגידול בהכנסה נטו של משקי בית בעשירונים השונים: כך, למשל, בעוד שההכנסה ברוטו של משקי בית בעשירון העליון היתה גבוהה ב-2011 ב-4% יותר משהיתה ב-2003, ההכנסה נטו היתה גבוהה ב-18%. זאת בשעה שההכנסה ברוטו של משקי בית בעשירון השני היתה גבוהה ב-2011 גם היא ב-4% משהיתה ב-2003, אך ההכנסה נטו היתה גבוהה ב-7% בלבד (ר' תרשים בעמוד הבא).

ביטוי נוסף להטלת מימון הגירעון על בעלי הכנסות נמוכות ובינוניות הוא הכוונה לגבות דמי בריאות ודמי ביטוח לאומי מעקרות בית. לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2011 היו בישראל כ-400 אלף עקרות בית (נשים נשואות שאינן עובדות מחוץ למשק ביתן, בטווח הגילאים 67-18). מתברר כי כ-72% מעקרות הבית נמנות עם 5 העשירונים הנמוכים כש-54% נמנות עם 3 העשירונים הנמוכים.

הקיצוצים בקצבת ילדים מוצגים כחלק ממאמץ לדחוף עוד גברים חרדים ונשים ערביות לשוק העבודה. אם להסתמך על חישוביה של ועדת אקשטיין לבחינת מדיניות התעסוקה, הרי שעל מנת להגיע לרמות התעסוקה של הארצות המפותחות – מה שיחייב, בין השאר, הגדלה של שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של חרדים ונשים ערביות – על המשק לייצר מדי שנה כ-100,000 מקומות עבודה חדשים. בכל אחת מהשנים 2011-2009, שהיו שנים טובות מבחינת תעסוקה, נוספו למשק פחות מכך – כ-83,000 אלף מועסקים. ועדת אקשטיין התייחסה לבעייה זאת כאשר ציינה, כי השגת היעד של שיעור השתתפות גבוה יותר "תלויה גם בקיומו של ביקוש חזק ויציב לעובדים".

המסמך של מרכז אדוה טוען עוד כי גיוס ממשלתי של משאבים, לא רק לצמצום הגירעון הנוכחי אלא גם למימון פיתוח עתידי של כלל האוכלוסייה ושל כל אזורי הארץ, מחייב את הצעדים הבאים:

1. חתירה להסדר מדיני עם הפלסטינים במסגרת הסדר אזורי ברוח היוזמה הסעודית, שיאפשר צמצום הוצאות ביטחון לטווח הארוך והפניית משאבים לצרכים אזרחיים;
2. אימוץ מדיניות מיסוי "סקנדינבית", כפי שהיה בעבר, כאשר ישראל ביססה את מדיניות הפיתוח שלה בין השאר גם על מיסוי גבוה;
3. גיבוש יעדים חברתיים-כלכליים ארוכי טווח, שעיקרם שידרוג השכלתי/מקצועי של האוכלוסייה הישראלית;
4. הבטחת הכנסות המדינה הצפויות מאוצרות הטבע להשגת היעדים החברתיים-כלכליים ארוכי הטווח.