עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית: דו"ח לשנת 2012

דו"ח לשנת 2012 על חלקם של העובדים והמעסיקים בעוגת ההכנסות הלאומית; ועל התפלגות השכר בקרב השכירים.

גם כשמדובר באחוזים בודדים, הסכומים הם משמעותיים: ב-2012 עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על 788 מיליארד ₪. 1% מזה היה 7.88 מיליארד ₪. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2012 על 67%, כפי שהיה בשנת 2002 (ולא על 62%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים ב-2012, כקבוצה, 39.4 מיליארד ₪ נוספים. לצורך המחשה: אם נחלק את הסכום הזה במספר העובדים בישראל – ב-2012, כ-3.6 מיליון (לא כולל לא ישראלים ומשנת 2012 המספר כולל חיילים בצבא קבע וסדיר) – נמצא, כי באותה שנה עשוי היה כל עובד לקבל, בממוצע, תוספת של 10,924 ₪, או כ-910 ₪ לחודש. אלא שהתוספת הכוללת של 39.4 מיליארד ש"ח, במקום שתתווסף לעובדים, נפלה בחלקם של המעסיקים.
העשור האחרון היה טוב למעסיקים: בין 2002 ל-2012 גדלה ההכנסה הלאומית ב-46%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-35%, חלקם של המעסיקים גדל ב-160%, לערך.
ועוד נתונים בולטים:
1. השכר החציוני מייצג עובדים רבים יותר מאשר השכר הממוצע. טוב היתה עושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לו פירסמה גם אותו אחת לחודש.
2. בכל העשור האחרון, השכר החציוני לשכיר לא עלה על 63% מהשכר הממוצע לשכיר. ב-2010, כאשר השכר הממוצע (במחירי 2012) עמד על 9,484 ש"ח, השכר החציוני עמד על 5,806 ש"ח.
3. השתתפותם של התעשיינים הישראליים במימון התנאים הסוציאליים של עובדיהם נמוכה מזו של רוב הארצות המפותחות.
4. ב-2011, 25.8% מכלל השכירים במשק קיבלו שכר המוגדר על ידי ה-OECD כנמוך – 2/3 מן השכר החציוני במשק. חלקם של כלל מקבלי השכר הנמוך בעוגת ההכנסות של שכירים בישראל עמד באותה שנה על 8%. המאון העליון – 1% מן השכירים – קיבל באותה שנה חלק קטן אך במעט מעוגת ההכנסות – 6.4%.
5. עם מקבלי השכר הנמוך נמנו 34.7% מהנשים, 34.3% מן הערבים, 34% חסרי תעודת בגרות ו-26.8% מן העולים ממדינות חבר העמים.
6. ב-2011, התגמול הממוצע של מנכ"לים בתאגידי "תל אביב 100" ירדה, יחסית ל-2012; הירידה נרשמה בעיקר בבונוסים ולא בשכר עצמו.