מה גודל האי-שוויון התקציבי בין בתי הספר? איש אינו יודע

בשני העשורים האחרונים נפערו פערים עמוקים בין תקציביהם של בתי הספר השונים

הכל יודעים שבתי ספר נבדלים זה מזה, בין השאר, בגודל התקציבים העומדים לרשותם. מה גודל הפערים? איש אינו יודע, מן הסיבה הפשוטה שבישראל אין מתפרסמים נתונים תקציביים מלאים עבור כל בית ספר. חברי/ות הכנסת, בבואם להצביע על תקציב המדינה, אינם יודעים זאת. הם גם אינם מסוגלים לדעת, משום שהמידע המוגש להם על ידי משרד החינוך אינו שקוף ואינו מלא: אפילו משרד האוצר קובל על כך שהוא מתקשה להבין ממשרד החינוך כמה כל בית ספר מקבל בכל שנה. התוצאה: הפערים העצומים בין בתי הספר מתקיימים ובוודאי אף מתרחבים מבלי שיתקיים על כך דיון ציבורי.

תקציב בתי הספר אינו שקוף, בראש ובראשונה משום שמרבית התקציב שמשרד החינוך מקצה לכל בית ספר אינו ניתן בכסף אלא בשעות הוראה (הקרויות "שעות תקן" או ש"ש – שעת הוראה שבועית במשך כל השנה). לכאורה, כל בית ספר מקבל שעות תקן בכמות האמורה להספיק לו כדי לקיים בכל כיתה וכיתה את כל שעות הלימוד הנדרשות על פי תכנית הלימודים. עד כאן הכל פשוט, אלא שמכאן ואילך הדברים נהיים מורכבים יותר.

1. המורות הן בעלות נתונים אישיים שונים זו מזו – השכלה, ותק, השתלמויות וכיו"ב. כתוצאה מכך, השכר של כל אחת מהן שונה. 100 שעות תקן לבית ספר שבו כל המורות הן ותיקות ובעלות תואר אקדמי שני עולות יותר מ-100 שעות תקן של בית ספר שבו המורות הן צעירות ובעלות תואר ראשון.

2. תקציב השכר של כל בית ספר אינו ידוע, משום ששכר המורות משולם על ידי משרד החינוך (ביסודי) או על ידי הרשות המקומית (בתיכון) ישירות לחשבון הבנק של כל מורה.

3. שעות התקן אינן שעות ההוראה היחידות הקיימות ב"שוק השעות". בתי ספר יכולים לגייס שעות הוראה נוספות – שאיש אינו יודע את היקפן – מאחד או יותר מן המקורות הבאים:

ראשית, משרד החינוך עצמו מקצה לבתי ספר שעות הוראה נוספות, המיועדות לסייע לתלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש;

שנית, משרד החינוך מקצה גם שעות נוספות אחרות, בהתאם לסלי עדיפויות – למשל, ליישובי קו עימות או ליישובים הכלולים בתכנית שיקום שכונות; תוספת שעות באמצעות קרן קרב או באמצעות שירות לאומי, מורות חיילות, סטודנטים של פר"ח ותגבור שעות תורניות (בבתי ספר ממלכתיים-דתיים);

שלישית, גם רשויות מקומיות מבוססות מקצות שעות תקן נוספות. מספר השעות הללו משתנה מיישוב ליישוב, מבית ספר לבית ספר ואף משנה לשנה.

4. משרד החינוך משתתף בתקציבי החינוך של הרשויות המקומיות השונות. מה גובה ההשתתפות? אין לדעת, משום שבחלק מן הרשויות המשרד מעביר את השתתפותו לקופת הרשות המקומית ובחלק אחר הוא מעביר כספים גם לרשתות הניהול השונות (אורט, עמל, הרשתות החרדיות וכיו"ב).

5. תקציב בית ספר מורכב לא רק משעות הוראה אלא גם משירותים שונים: מזכירות, אחזקה, אבטחה, ספרייה, מעבדה, מרפאה ועוד. המימון של שירותים אלה מתחלק בין משרד החינוך (רוב המימון) והרשות המקומית. חלק מהשירותים קיים בכל בית ספר: למשל, מזכירות. שירותים אחרים קיימים רק בחלק מבתי הספר: למשל, ספרייה או מעבדה. מה גודל הפערים התקציביים? לא ידוע.

מצב זה כופה על מנהלות בתי ספר להפוך ל"ציידות תקציבים". כך, למשל, עליהן לכתת רגליהן ממשרד למשרד וממפקח למפקח, ברדיפה אחר שעות הוראה נוספות. סביר להניח ש"הציידות" המוצלחות ביותר הן מנהלות בערים ובשכונות המבוססות במרכז הארץ, שנהנות מקשרים עם ממסד החינוך ומצויידות במפות מעודכנות של המקורות השונים. לאחרונה צומח ענף כלכלי חדש – ייעוץ כלכלי למוסדות חינוך. בחלק מן המקרים מדובר באנשים שעבדו בעבר במערכת החינוך ולמדו להכיר את כל נבכיה והמציעים כיום את שירותיהם לבתי הספר כבעלי עסקים פרטיים.

6. מזה למעלה משני עשורים, תקציב משרד החינוך איננו עוד השחקן התקציבי היחיד במערכת. בבתי ספר רבים מתגלגלים כיום סכומי כסף גדולים נוספים: כספי הורים, כספי תרומות, כספי תאגידים ועמותות המפעילים תכניות לימוד, הכנסות של בתי ספר מפעילות עסקית ועוד. כספים אלה מגוייסים על בסיס יכולות מעמדיות ופוליטיות של כל בית ספר ובית ספר וכיוון שכך הם מעמיקים את הפערים התקציביים בין בתי הספר השונים. בכמה מדובר? איש אינו אוסף נתונים מסודרים ועקביים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערכה ב-2001 סקר תשומות כדי לאסוף מידע על סך ההכנסות של בתי הספר ממקורות שמחוץ למשרד החינוך; למרבה הצער, הסקר נגנז ואין לו המשך.

השורה התחתונה:

1. בשני העשורים האחרונים נפערו פערים עמוקים בין תקציביהם של בתי הספר השונים: לא זו בלבד שבתי ספר רבים מקבלים ממשרד החינוך עצמו תקציבים בלתי שוויוניים אלא שבתי ספר רבים מקבלים תוספות תקציביות משמעותיות גם מן הרשות המקומית, מתשלומי הורים, מתרומות של נדבנים וקרנות, מתאגידים עסקיים ומפעילויות עסקיות של בתי הספר עצמם.

2. שום גורם מדינתי, מוניציפלי או פרטי אינו אוסף ומפרסם מידע מלא על התקציב המלא של כל בית ספר בישראל;

3. הדיון שמקיימת הכנסת – בוועדת החינוך ובמליאה – בתקציב משרד החינוך, מתקיים בלא שחברי/ות הכנסת יודעים מה מתוך התקציב המוצע אמור להגיע לכל בית ספר ובית ספר.