ישראל: תמונת מצב חברתית 2011

רוב הנתונים מתייחסים ל-2010, שנה של התאוששות מן המשבר הפיננסי העולמי, אך בכל הנושאים מוצגת גם תמונה של כל העשור האחרון.

הדו"ח מעלה כי בשנת 2010 נרשם גידול-מה בהכנסות של מרבית האוכלוסייה. בפועל, ההכנסות חזרו בדרך כלל לרמתן ב-2008.

שני השינויים המשמעותיים ביותר ב-2010 היו, ראשית, הגידול של 10%, לערך, בהכנסות המאון העליון והגידול של 30% בעלות שכר המנהלים הבכירים בחברות "תל אביב 25".

להלן הנתונים העיקריים:

שכר והכנסות של משקי בית

·         פסגת פירמידת ההכנסות הולכת ומתרחקת משאר הפירמידה: במהלך השנים 2000-2010, ההכנסה השנתית של רוב משקי הבית גדלה, אם בכלל, באחוזים ספורים. לעומת זאת, ההכנסה של משקי בית במאון העליון גדלה ב-19%.

·         העלייה בהכנסות משקי הבית במאון העליון נבעה בין השאר מן הגידול הרב בשכר שכבת המנהלים הבכירים במשק: בקרב החברות הנכללות ברשימת "תל אביב 25", עלות שכר המנהלים גדלה בין 2000 ל-2010 ב-142%.

·         נתוני ההכנסות בעשור האחרון סותרים את ההבטחה של ראשי המדינה והמשק, לפיה צמיחה כלכלית תיטיב "בסופו של דבר" עם כולם. התמ"ג של 2010 היה גבוה ב-36% מזה של 2000, אך ההכנסות של רוב משקי הבית גדלו, כאמור, באחוזים ספורים, אם בכלל. משקי הבית שהכנסותיהם גדלו מאוד בעקבות הצמיחה היו אלה של המאון העליון – 19%.

·         ב-2010 גדלו ההכנסות של כל משקי הבית בישראל; ברוב המקרים הן חזרו לרמתן          ב-2008, לפני פרוץ המשבר הפיננסי העולמי. הגידול היחסי הרב ביותר נרשם אצל חמשת  העשירונים הנמוכים – שאצלם גם נרשמו ההפסדים הגדולים ביותר ב-2009. עם זאת, העשירון העליון רשם את הגידול הכמותי המשמעותי ביותר – 500 ש"ח לחודש.

·         במבט על פני כל העשור, הגידול הרב ביותר בהכנסות משקי הבית נרשם בעשירון העליון: בין 2000 ל-2010 גדלו הכנסות משקי בית אלה ב-3.7%, או 1,682 ש"ח. כפי שצויין לעיל, גידול זה נובע בעיקר מהגידול בהכנסות המאון העליון (העשירון העליון של העשירון העליון).

·         האי שוויון בישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD. על פי מדד ג'יני, ישראל ממוקמת במקום ה-5 מבין 27 מדינות. יתרה מזאת, בעוד שהאי שוויון (מדד ג'יני) בארצות ה-OECD גדל מאז אמצע שנות ה-1980 בשיעור ממוצע של 4.3%, בישראל עלה מדד הג'יני מ-0.326 ל-0.371 – גידול של 13.8%.

·         ב-2010, השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 6,386 ש"ח – 66% מהשכר החודשי של גברים. השכר לשעה של נשים עמד על 43.0 ש"ח – 84% מהשכר לשעה של גברים. הפער בין שכר הנשים לשעה ובין שכר הגברים לשעה נותר יציב למדי במהלך כל העשור האחרון, כאשר שכר הנשים לשעה מהווה כ-84%-83% משכר הגברים לשעה.

·         ב-2010 התרחב מעט המעמד הבינוני, לאחר ששנה קודם לכן הגיע לשיעורו הנמוך ביותר בעשור האחרון. חלקו בקרב כלל משקי הבית בישראל עלה, מ-26.6% ל- ל-27.8%; וחלקו בעוגת ההכנסות של כלל משקי הבית גדל גם הוא מעט, מ-20.5% ל-21.3%.

מאז 1998 הצטמק הרובד הבינוני מ-28.5% מכלל משקי-הבית ל-27.8%, וחלקו בעוגת ההכנסות ירד מ-22.0% ל-21.3%. הרובד הבינוני כולל את כל משקי הבית שהכנסתם היא בגובה של 75% עד 125% מן ההכנסה החציונית של משקי-הבית. ירידה זו משמעותית במיוחד על רקע העובדה שהמעמד הבינוני בישראל קטן ביחס למרבית ארצות ה-OECD.

·         ב-2010 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) ירדה יחסית להכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים – בשמונה נקודות אחוז, מ-41% מעל הממוצע ב-2009 ל-33% מעל הממוצע ב-2010. לעומת זאת, ההכנסה של מקביליהם המזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) גדלה בארבע נקודות אחוז, ל-7% מעל הממוצע. ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים נותרה כשהיתה, 68% מן הממוצע – רמת השכר שהיתה להם בשנת 2000.

·         ב-2010, עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברה הכלולה ברשימת "תל–אביב 25" (25 החברות הגדולות בבורסה) גדלה ב-30% (בהשוואה ל-2009) ועמדה על 11.97 מיליון ש"ח בשנה, או 998 אלף ש"ח בחודש. סכום זה היה גדול פי 114 מן השכר הממוצע במשק. עשר שנים קודם לכן, ב-2000, הסכום המקביל היה גבוה "רק" פי 49 מן השכר הממוצע במשק.

חינוך והשכלה גבוהה

מערכת החינוך אינה מצליחה בינתיים לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17. ב-2010, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גיל זו עמד על 48.3%. בתחילת העשור הקודם נרשמו כבר שיעורים דומים, אלא שמאוחר יותר היו  ירידות.

·         מקרב מסיימי תיכון ב-2002, רק 33.8% התחילו בלימודים אקדמיים (אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות בארץ) עד שנת 2010. להלן נתונים נבחרים נוספים על המתחילים בלימודים אקדמיים:

1.      36.7% מהנשים לעומת 30.0% מהגברים;

2.      44.9% מיהודים בוגרי נתיב עיוני לעומת 27.4% מיהודים בוגרי נתיב טכנולוגי;

3.      36.4% ממסיימי תיכון יהודים לעומת 18.9% מסיימי תיכון ערבים;

4.      47.6% ממסיימי תיכון מיישובים מבוססים לעומת 23.6% מיישובים לא מבוססים.

נגישות לשירותי הבריאות

·         ב-2010 נמשך הגידול בהוצאה של משקי בית על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים. ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון גדלה מ-397 ש"ח  ל-441 ש"ח וההוצאה של העשירון השישי גדלה מ-185 ש"ח ל-219 ש"ח. גם ההוצאה של העשירון השני גדלה, מ-84 ש"ח ל-99 ש"ח.

·         ב-2010 המשיך להתרחב הפער בין המימון הרצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים ובין המימון המצוי. אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב–2010 על 44.7 מיליארד ש"ח, לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 30.3 מיליארד ש"ח.

פנסיה

·         ב-2010, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,018 ש"ח. באותה שנה, משק בית בחמישון התחתון הפריש סכום חודשי ממוצע של 52 ש"ח.

מחברי המסמך מייחסים את הגידול באי-שוויון למדיניות הנוהגת זה כשלושה עשורים, ולפיה הצמיחה צריכה להיות מובלת על ידי המגזר העסקי, כאשר המדינה מצמצמת את תפקידיה ואת תקציביה.  מדיניות זו אכן מחזקת את המגזר העסקי: כך, למשל, הממשלה צמצמה את הוצאותיה על מנת שלא להתחרות במגזר העסקי על מקורות מימון; הממשלה הפריטה את כספי החסכון הפנסיוני על מנת שכספים אלה יוכלו לשמש כאשראי לקבוצות ההון; הממשלה הורידה את מס החברות כדי למשוך לכאן חברות זרות; ועוד. כל זאת בהנחה שצמיחה של המגזר העסקי תענה על כל מחסורי החברה הישראלית.

אלא שחיזוק המגזר העסקי לא הוביל לצמיחה המיטיבה עם כל הישראלים. קבוצות ההון מחפשות את הרווחיות הגבוהה ביותר, וזו נמצאת רק בחלק קטן מענפי המשק, בחלק קטן מאזורי הארץ ובחלק קטן של כוח העבודה הישראלי.

מחברי המסמך טוענים כי הצמיחה חשובה מדי מכדי להשאירה בידי המגזר העסקי בלבד. החברה הישראלית זקוקה לפעלתנות ציבורית ומדינתית, הן כדי לצמצם את האי שוויון הרב, הן כדי לפצות על הפגיעות של העשור האחרון והן כדי להבטיח לעתיד צמיחה שבה שותפים כלל הישראלים ולא רק חלקי-אוכלוסייה מעטים ומצומצמים.

הדו"ח מציין עוד כי יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהיעדר הסכם מדיני עם הפלסטינים: בעשור הנוכחי, בעוד שהתמ"ג לנפש במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל מאוד, בממוצע – לדוגמא, 9.7% בסין ו-4.1% בפולין, התמ"ג לנפש של ישראל גדל רק ב-1.6%. זאת, בגלל שבתקופת האינתיפאדה השנייה התמ"ג לנפש בישראל לא זו בלבד שלא גדל, הוא קטן. אמנם, הארצות העשירות במערב צמחו גם הן בשיעורים נמוכים, אלא שהתמ"ג לנפש אצלן גבוה הרבה יותר מזה של ישראל: אם ישראל רוצה להידמות להן, עליה לצמוח בקצב מהיר מהן – ולשם כך דרושה יציבות כלכלית ארוכת-שנים.