בישראל חיים כ-144 אלף ילדים ערבים עד גיל 3 המהווים כ-27% מכלל הילדים בקבוצת הגיל הזאת. רק 14% מהילדים הערבים מתחת לגיל 3 מטופלים במסגרות בתשלום: מעון, משפחתון או גן, לעומת כ-60% מהילדים היהודים. 76.3% מהילדים הערבים עד גיל 3 מטופלים על ידי אחד ההורים. החל מגיל 3 ניכר שימוש גובר במסגרות טיפול קבוצתיות. כ-31.4% מהילדים הערבים מעל גיל 3 מתחנכים בגנים, מעונות, משפחתונים או פעוטונים (פיכטלברג-ברמץ 2008).

המסגרות העיקריות לטיפול בילדים אשר נמצאות תחת פיקוחו ובטיפולו של משרד התמ"ת נחלקות לשניים: מעונות ומשפחתונים. במסגרות אלה מסובסדת שהותם של ילדי אמהות עובדות על ידי משרד התמ"ת, וכן מסובסדת שהותם של ילדים בסיכון (או כפי שנהוג לכנותם "ילדי רווחה") על ידי משרד הרווחה.

רק כ-4% מהילדים הערבים בגילאי 0-4 שוהים במסגרות המוכרות על ידי משרד התמ"ת (להלן: "מסגרות מוכרות"): מעונות או משפחתונים, לעומת 16% מהילדים היהודים באותה קבוצת גיל. ב-2007 שהו 5,979 ילדים ערבים במסגרות מוכרות, מהם 3,265 (55%) ילדי אמהות עובדות ו-45% ילדי "רווחה" (לוטן-אלמגור, 2008).

יש להדגיש כי לא אחת מביעים קובעי מדיניות ספק אם הגדלת מספר מסגרות הטיפול תביא להגדלת שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה או שמא שיעור ההשתתפות הנמוך בשוק העבודה הינו הסיבה לאי שימוש במסגרות טיפול, ועל כן הגדלת מספר המסגרות, שיפור איכותן ותגבור סבסודן לא תביא בהכרח להגדלת שיעורי ההשתתפות. טענה זו אינה מקובלת עלינו. אנו סבורות כי מחסור במסגרות טיפול מהווה חסם משמעותי בכל הנוגע להשתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה, וכי הגדלת מספר מסגרות הטיפול תביא להגדלת שיעור ההשתתפות. מחקרה של אנלייה שלוסר (2006) על השפעת מתן חינוך טרום חובה חינם על השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה מדגים טענה זו ומראה כי החלת חוק חינוך חינם לבני/ות 4-3 העלה את שיעור השתתפותן של האימהות.

יחד עם זאת, אנו סבורות כי העלאת שיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה אינה תלויה בגורם אחד ויחיד. אנו חוזרות ומצביעות על החסמים שהוצגו בנייר העמדה הקודם, "נשים ערביות בשוק העבודה" (שתיווי, 2008), כחסמים שיש להסיר על מנת לעודד את השתתפותן של נשים ערביות בשוק עבודה.