גביית תשלומי הורים היא מדרון חלקלק, וכבר שנים שאנו מחליקים בו

מרבית התשלומים מכונים "תשלומים מרצון", אולם בפועל מדובר בכפייה. לא שילמת – בתך תמצא עצמה מחוץ לפעילות ההעשרה ובנך לא ייצא לטיול השנתי

גביית תשלומי הורים במערכת החינוך היא מדרון חלקלק, וכבר שנים שאנו כולנו מחליקים במדרון. לפני כ־40 שנה נגבו תשלומים רק על טיולים ומסיבות סוף שנה, כל השאר היה חינם לכולם. בשנות ה־90 הגיע החינוך האפור – הורים מבוססים החלו לממן שעות שמשרד החינוך קיצץ. ואז הגיעו בתי ספר ייחודיים ואחרים, שגבו ועדיין גובים שכר לימוד חודשי. עם השנים התמסדו תשלומי ההורים, ומדי שנה מאשרת ועדת החינוך של הכנסת את הסכומים לגביה. מרבית התשלומים מכונים "תשלומים מרצון", אולם בפועל מדובר בכפייה. לא שילמת – בתך תמצא עצמה מחוץ לפעילות ההעשרה ובנך לא ייצא לטיול השנתי.

כך נולדו להם תשלומים נוספים מתחת לרדאר של ועדת הכנסת. תשלומי מגמה, תשלומים עבור תגבור לימודי ותשלומים עבור תכנית לימודים נוספת, תורנית או אחרת. כל אלה הוכשרו על ידי משרד החינוך בחוזר מנכ"ל משנת 2013. החוזר אמנם קובע תקרות תשלום, אולם בפועל הוא הרחיב את אפשרויות הגבייה לאלפי שקלים בשנה לתלמיד. תשלומי ההורים הם ביטוי נוסף למגמה של הפרטה זוחלת של מערכת החינוך, היוצרת מסלולי לימוד מועדפים לתלמידים מבוססים, לצד הדרה של תלמידים ממשפחות מעוטות משאבים.מדובר בשירותי חינוך פרטיים הניתנים בתוך מערכת החינוך הציבורית לבעלי אמצעים, בדומה לשר"פ ברפואה.מיסוד שירותי החינוך הפרטיים בתוך מערכת החינוך הציבורית מפורר את התשתית האוניברסלית של החינוך הציבורי וחותר תחת השאיפה לקדם את כלל התלמידים בישראל. בנוסף, הוא מאיץ את מגמות ההיבדלות המעמדית, האתנית והתרבותית. במצב זה, אין זה מפתיע שישראל מובילה בקרב מדינות ה־OECD בפערי ההישגים בין תלמידים מקבוצות אוכלוסייה שונות.

מערכות חינוך ציבוריות משובחות מתקיימות במרבית מדינות אירופה, ושיעור תשלומי ההורים כמעט בכולן נמוך בהרבה מתשלומי ההורים בישראל. כך המצב בכל מדינות סקנדינביה, שם ההורים לא משלמים כלל וגם במרכז אירופה – בצרפת, גרמניה והולנד.

הפיתרון מצוי בהטמעת יצירתיות וחדשנות במערכת הציבורית, ללא יצירת מסלולים מועדפים לתלמידים מבתים מבוססים. הדבר מצריך צמצום משמעותי של תכנית הייסוד (ליבה) ומתן אוטונומיה לבתי ספר לקיים תכניות ומסלולים ייחודיים ביתרת השעות. יש לאפשר לקהילת בית הספר להשפיע על התכנים, אך במימון ציבורי ולא במימון הורים.

יעדה המרכזי של מערכת החינוך חייב להיות קידום כלל התלמידים, ללא קשר ליכולתם ולרקע הכלכלי־חברתי ממנו באו. עקרונות אלה, שנשמעים בישראל כחלום רחוק או הזיה, הם שמאפיינים מערכות חינוך מובילות מבחינת הישגים, יצירתיות ופערים קטנים בין תלמידים.

פורסם במקור במעריב