השתתפות ממשלתית במימון תקציבי הרשויות המקומיות, 1997-2017

המסמך מציג את הנתונים המעודכנים ביותר על המימון הממשלתי של רשויות מקומיות ומראה כי גם השנה, ההתנחלויות הלא-חרדיות נהנות מהתקציב הממשלתי הגבוה ביותר

המסמך מציג את הנתונים המעודכנים ביותר על המימון הממשלתי של רשויות מקומיות ומשווה בין ארבע קבוצות של יישובים: יישובי "פורום ה-15"; עיירות פיתוח; יישובים ערביים; והתנחלויות. הדו"ח מבחין בנוסף בין ההתנחלויות החרדיות (בית"ר עלית, מודיעין עלית ועמנואל) ובין ההתנחלויות הלא-חרדיות.

בשורה התחתונה: גם ב-2017 המשיכו ההתנחלויות הלא-חרדיות להוביל: ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר – 8,548 ₪, ההשתתפות הממשלתית המיועדת (לחינוך ולרווחה, בעיקר) הגבוהה ביותר – 3,623 ₪ לנפש, מענק האיזון הגבוה ביותר – 1,071 ₪ לנפש ומענקים מיוחדים ומיועדים – 459 ₪ לנפש.

על פני 20 השנים האחרונות אמנם חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות המקומיות, אולם לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות. גובה ההשתתפות הממשלתית ברשויות המקומיות גוזר בסופו של דבר את איכות השירותים הניתנים לתושבים. התקציבים העודפים המופנים להתנחלויות הלא-חרדיות משקפים העדפה ממשלתית ברורה והשפעת לובי חזק של חברי כנסת.

מימון ממשלתי של רשויות מקומיות – הסבר
• ממשלת ישראל משתתפת במימון של חלק גדול מן השירותים שהרשויות המקומיות מושיטות לתושביהן. בלשון ביורוקרטית קרויה השתתפות זו "הכנסה מיועדת", שכן מדובר בהשתתפות ממשלתית המיועדת לסעיפי הוצאה מקומית ספציפיים. לדוגמא: שירותי חינוך, רווחה, בריאות, תרבות ועוד.
• מעבר להשתתפות הממשלתית המיועדת למימון שירותי החינוך והרווחה, הממשלה מושיטה סיוע מיוחד לרשויות מקומיות בעלות הכנסות עצמיות נמוכות. מדובר בעיקר במענק האיזון.
• ההשתתפות הממשלתית חשובה במיוחד ברשויות המקומיות מעוטות המשאבים: בעוד שרשויות מקומיות מבוססות מסוגלות לממן ממקורותיהן העצמאיים חלק גדול משירותים אלה, הדבר הוא בלתי אפשרי ברשויות מעוטות המשאבים.

א. ההוצאה לנפש עלתה בכל קבוצות היישובים למעט בהתנחלויות החרדיות
1. בין השנים 2017-1997, ההוצאה המוניציפאלית, בחישוב לנפש, עלתה בכל קבוצות היישובים, למעט אלו של ההתנחלויות החרדיות, שבהן היא ירדה ב-4% לערך.
2. ב-2017, ההוצאה בתקציב המוניציפלי הגבוהה ביותר, בחישוב לנפש, היא של ההתנחלויות הלא חרדיות – 8,548 ₪. במרחק לא גדול אחריהן ניצבו הערים העשירות ביותר בישראל, אלה המאוגדות ב"פורום ה-15" – 8,291 ₪. אחריהן מדורגות עיירות הפיתוח, עם תקציב של 7,496 ₪ לנפש. במרחק רב אחריהן מצויים היישובים הערביים עם תקציב של 5,888 ₪. ההתנחלויות החרדיות הן בעלות ההוצאה התקציבית הנמוכה ביותר לנפש – 4,037 ₪.
3. הירידה בהוצאה לנפש בהתנחלויות החרדיות עשויה להיות מוסברת, בין היתר, בגידול המשמעותי באוכלוסיית ההתנחלויות החרדיות: מ-21 אלף תושבים ב-1997 ל-128 אלף תושבים ב-2017.
4. באותן השנים, הגידול הגבוה ביותר בהוצאה לנפש – 45% – נרשם ביישובים הערביים –העלייה המשמעותית (29%) היתה בעשור שבין 1997 ל-2007, אז יושמה תכנית חומש לקידום החינוך הערבי, הקרויה "תכנית 4 המיליארד".

ב. הגידול הנמוך ביותר בהשתתפות הממשלתית – בעיירות הפיתוח
1. ב-1997, ההשתתפות הממשלתית המיועדת בהתנחלויות הלא-חרדיות עמדה על 2,123 ₪ לנפש – נתון שהיה גבוה, בהפרש ניכר, מזה של ההתנחלויות החרדיות, 781 ₪ לנפש.
2. שני עשורים מאוחר יותר, ב-2017, ההבחנה בין התנחלויות חרדיות, שאוכלוסייתן, כאמור, גדלה בקצב מהיר מזה של כל שאר הקבוצות, להתנחלויות לא-חרדיות, מעלה כי אלה הלא חרדיות נהנות גם כיום (ב-2017) מן ההשתתפות המיועדת הממשלתית הגבוהה ביותר, בחישוב לנפש: 3,623 ₪, לעומת 1,723 ₪ לנפש בהתנחלויות החרדיות.
3. בשנת 2017, ההשתתפות המיועדת לנפש ביישובים הערביים היתה גבוהה מזו של עיירות הפיתוח ועמדה על 3,054 ₪ לנפש לעומת 2,326 ₪ לנפש, בהתאמה. ההשתתפות המיועדת ביישובי פורום ה-15 הייתה נמוכה מזו של עיירות הפיתוח וגבוהה רק מזו של ההתנחלויות החרדיות – 2,093 ₪ לנפש.
4. בין השנים 2017-1997, ההשתתפות הממשלתית המיועדת של היישובים הערביים, בחישוב לנפש, גדלה ב-133%; זו של ההתנחלויות החרדיות גדלה ב-121%; ההתנחלויות הלא חרדיות ופורום ה-15 גדלו באופן דומה – 71% ו-66%, בהתאמה. הגידול הקטן ביותר נרשם בעיירות הפיתוח – 31% בלבד.
5. העובדה שההשתתפות הממשלתית המיועדת הגבוהה ביותר ניתנה בעבר וניתנת גם כיום להתנחלויות הלא-חרדיות, מסייעת להן, כפי שראינו, ליהנות מתקציב הגבוה אף יותר מזה של היישובים המבוססים הנמנים על "פורום ה-15".
6. מן הראוי עוד לציין גם את הגידול המתמשך בהשתתפות הממשלתית המיועדת ביישובים הערביים באמצעות תכניות חומש ממשלתיות, גידול הבא לאחר עשורים רבים של קיפוח והזנחה, יחד עם זאת, דוח של עמותת "סיכוי", שבדק את הביצוע של תכנית החומש בקרב היישובים הערביים בתחילת שנות ה-2000 העלה, כי הביצוע התקציבי של התכנית עמד בפועל על 70% בלבד מן הסכום המקורי שיועד לה.

ג. סך התקציב הממשלתי למענקי האיזון חזר לראשונה לרמתו מלפני שני עשורים. הנהנים העיקריים: התנחלויות לא-חרדיות ויישובים ערביים
1. בתקופת המשבר הכלכלי של האינתיפאדה השנייה ערכה הממשלה קיצוצים תקציביים כבדים, שפגעו בין היתר במענקי האיזון.
2. ב-1997, התקציב הממשלתי למענקים לרשויות המקומיות עמד על 5.33 מיליארד ₪, וב-2000, ערב האינתיפאדה, הוא גדל עד לכדי 6 מיליארד ₪, לערך. לאחר הקיצוצים של שנות האינתיפאדה, תקציב המענקים ירד עד לשנת 2014 לכדי 3.85 מיליארד ₪. בשנים שלאחר מכן נרשם גידול ובשנת 2017 עמד התקציב על 5.61 מיליארד ₪. בשנת 2018, לראשונה מזה שני עשורים, חזר התקציב לרמה של שנת 2000 – 6 מיליארד ₪ (במחירי 2018).
3. ב-1997 היו מענקי האיזון שניתנו להתנחלויות החרדיות דומים לאלה שניתנו להתנחלויות הלא-חרדיות, אך שני עשורים מאוחר יותר היה סך המענקים שניתן להתנחלויות הלא-חרדיות, 1,071 ₪ לנפש, גדול ב-42% מזה של מקבילותיהן החרדיות, 756 ₪ לנפש.
4. במקביל, מענקי האיזון שניתנו ב-1997 לעיירות הפיתוח היו דומים לאלה שניתנו ליישובים הערביים, ואילו ב-2017 המענקים שניתנו ליישובים הערביים, בסך 1,049 ש"ח לנפש, גבוהים ב-47% מאלה של עיירות הפיתוח, 715 ₪ לנפש בלבד.